אני פצועה. כבר כמה חודשים שאני סוחבת איזה כאב בלתי מוסבר בצד ימין של הבטן התחתונה ובחלק הפנימי של הירך.

זאת אומרת, הכאב היה בלתי מוסבר עד שהלכתי ובדקתי ברצינות. (על היתרונות של רפואה פרטית לעומת קופת חולים ועל הרצינות של רופאי ספורט מול חוסר העניין של רופאים אחרים אני יכולה לכתוב בלוג שלם, אבל לא כאן ולא עכשיו, חוסכת מכם).

במסגרת הברורים למדתי המון דברים חדשים. קודם כל, זו הפעם ראשונה שלי ב- MRI. האמת, חוויה מרתקת, במיוחד ששמו לי באזניות את הלהיטים של להקת ABBA.

MRI

אני מאוד פוטוגנית ב- MRI

למדתי שכאשר אני מבקשת אולטראסאונד בקופת חולים ואומרת לטכנאי שאין צורך להסתכל לי על הכליות ועל הכבד, כי הכאב הוא במקום אחר לגמרי, הוא לא ממש מקשיב. מצד שני אני יודעת עכשיו שהכליות והכבד שלי במצב טוב, תודה ששאלתם.

גיליתי שיש שרירים שנקראים אדוקטורים, והם מחברים בין שרירי הבטן לשרירים המקרבים של הירך, ושכאשר יש קרעים בשני צידי השרירים – זה כואב! וזה בדיוק מה שיש לי. קרעים בשרירים האדקטורים.

אז אני פצועה ולצערי הרב כל מה שתכננתי לעונת המרוצים של שנת 2015-2016 מתבטל.

אני אוהבת מאוד לתכנן מראש, להגדיר יעדים ולנעוץ אותם בלוח השנה. כך עשיתי בשנים הקודמות בכלל ובשנה שעברה בפרט כשהתכוננתי לריצת המרתון. כך עשיתי גם השנה – נעצתי ושילמתי והתכוננתי למרוץ הלילה של ת"א, ואח"כ למרוץ "בשביל הבנים" לזכרם של החללים הדרוזים. נרשמתי ונערכתי למרוץ אייל ואח"כ לסוף שבוע נהדר באילת עם קבוצת הריצה שלי NR spirit ,כדי לרוץ חצי מרתון במרתון המדברי. וכן, הייתי גם רשומה למרתון ת"א בסוף פברואר.

אחד אחרי השני ביטלתי את ההשתתפות במרוצים. את מרוץ ת"א ואת מרוץ "בשביל הבנים" לא הספקתי לבטל בזמן, אז חברים טובים רצו עם הערכות שלי (וקבעו תחת השם שלי את הזמן הכי טוב שלי…).

janet

חברתי המופלאה ג'נט רצה עם מספר החזה שלי

על מרוץ אחד לא ויתרתי, המרוץ של עמותת "ברכה" להעלאת המודעות לסרטן השד והשחלה ממקור גנטי. במרוץ עצמו צמצמתי את המרחק (ק"מ 1, במקום ארבעה) ורצתי ממש לאט.

bracha

מרוץ עמותת "ברכה"

כל החברים מקבוצת הריצה ירדו לאילת, התאמנו, רצו, צברו חוויות ואני הסתכלתי על התמונות ונקרע לי הלב תוך כדי פרגון ואהבה ענקית.

NR spirit

חברי NR spirit במרתון המדברי באילת, בלעדי…

אז למה בכותרת כתבתי שאני פצועה אבל בעצם זה לא מדוייק?

כי אני מאמינה גדולה במילים ובסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.

אם אני אומרת "אני פצועה", זה הופך להיות המהות שלי, הזהות שלי, מי שאני.

זה כמו שמישהו אומר "אני סכרתי" ובכך מגדיר את עצמו ומהותו, במקום להגיד – "יש לי סכרת".

אז נכון, יש לי קרעים באדקטורים וזה לא נעים, מציק, כואב ומגביל. אבל אני לא פצועה.

במקום זה אני אומרת "יש לי פציעה". נכון, נדפקה לי עונת המרוצים השנה, אבל בסך הכל יש לי פציעה ואני מטפלת בה.

יש לי מדקר סיני קוסם, פיזיותרפיסטית נהדרת, צמד מאמנים מופלא והמון חברים שתומכים ודואגים.

יש לי פציעה והיא תעבור. מרוץ הלילה של ת"א, מרוצי בשביל הבנים, אייל והמרתון המדברי יתקיימו גם בשנה הבאה. גם מרתון תל אביב יתקיים שוב. עדיף להגיע אליו ללא פציעה, מוכנה, בכושר טוב ובעיקר עם חיוך על השפתיים.

אם אתם מכירים אנשים במצבי, שלחו להם את מה שכתבתי, נראה לי שהם יגידו לכם תודה.