השבוע השתתפתי בכנס "בלוגריות יוצאות מהמסך" של יונית צוק. יונית, מי שלא מכיר (וכדאי מאוד שתכירו) היא "הבלוגריסטית" וחלק גדול ממה שאני יודעת על עולם הבלוגים למדתי ממנה.

יונית ואני, צילום - לילך חן

יונית ואני, צילום – לילך חן

לכנס נסעתי עם חברתי הטובה לילך חן. לילך נכנסה לי לחיים לפני כמה שנים והשתקעה לי עמוק בלב. מסוג החברויות שנדמה לך שהיו שם כל החיים. את לילך, בעלת העסק "לי ולך", ובעלת בלוג מצליח משלה, ראיינתי לבלוג של מועצת נשים כפר סבא בחודש אוקטובר האחרון, במסגרת אירועי חודש העלאת המודעות לסרטן השד. לפוסט קראנו "ורוד זה לא רק צבע".

אז למה אני מספרת לכם את כל זה?

כי במהלך הכנס יונית שלחה אותנו למשימות. אנחנו צריכות להתמנגל (מלשון מינגלינג) עם בלוגריות אחרות בקהל ולשאול אותן על הבלוג שלהן. איך קוראים לו? על מה הן כותבות?

אז התערבבתי בקהל ושאלתי את השאלות. קיבלתי תשובות נפלאות אבל אז שאלו גם אותי…

"איך קוראים לבלוג שלך?" אהה?….. הדס וילף.  (כנראה שאני צריכה להחליט על שם אחר).

"על מה את כותבת?" אהה?….. על החיים? על דברים שניתן ללמוד מהחוויות שלי? על ריצה? על אימון אישי?

ואז לילך שעמדה לידי אמרה לי – "את בכלל כותבת על צמיחה. על צמיחה והתפתחות אישית". האמת – שהיא צודקת.

לוגו הכנס. איור - מיכל נמצוב

לוגו הכנס. איור – מיכל נמצוב

כשיונית צוק מאתגרת אותך…

בפעילות האחרונה שנערכה בכנס, יונית ביקשה שנדבר עם היושבת לידינו, נשאל אותה על מה הבלוג שלה מדבר ושננסה, את הפוסט הבא בבלוג שלנו, לכתוב מנקודת המבט של אותה בלוגרית.

כמובן שלילך היא זו שישבה לידי. ביחד הגענו למסקנה, שלילך אמנם כותבת על עיצוב, ועל העסק שלה, ועל אוכל ומטבח, ועל צילום, אבל היא בעיקר כותבת על נקודות מבט והשקפות עולם שונות.

אז הנה – אני מקבלת על עצמי את האתגר של יונית צוק, וכותבת על נקודת מבט של לילך, על הדברים שלי.

 

המפה אינה השטח

בעולם ה- NLP, אחת מהנחות היסוד הבסיסיות היא "המפה אינה השטח". הכוונה היא שהעולם שלנו הוא גמיש מאוד וראיית המציאות היא סובייקטיבית ביותר. כל אחד רואה את המציאות בהתאם לחוויות שעבר בחייו, לערכים שלו, לדברים שעיצבו אותו.

כאמור, לכנס של יונית נסענו, לילך ואני יחד. בבוקר, לפני שנכנסנו לאוטו, אמרתי ללילך שיש לה 2 משימות חשובות באותו היום:

  1. להזכיר לי לקחת אנטיביוטיקה בצהריים.
  2. להגיד לי כשהשיער שלי נראה לא טוב, כשהוא קופץ ולא מסתדר, כי יש לי Bad hair day.

לילך אמרה מייד – "אין דבר כזה Bad hair day. יש לך שיער על הראש! כשאין לך שיער זה – Bad day".

בום – לפנים! כל כך נכון. נקודת השקפה שרק מי שניצחה את מחלת הסרטן יכולה לבטא באופן כל כך מדוייק וחד. השיער שלי היה נפלא באותו היום ובכל הימים שבאו אחריו.

 

מה את רואה בתמונה?

רוצים נקודת השקפה נוספת של לילך? בבקשה. בעבר כתבתי על חוסר כישרון הציור והיצירה הבולט שלי. אפילו הקדשתי לנושא פוסט בבלוג שלי – "אמונות מגבילות".

כיוון שלילך היא אחד האנשים היותר מוכשרים ויצירתיים שאני מכירה, הנושא עולה בדיונים ביננו די הרבה. זה שאני לא כשרונית, ולא יודעת לצייר, (או לגזור ישר, או לשרטט עיגול נורמלי), לא מונע ממני להמשיך ולהתנסות. סיפרתי ללילך שאיזה אחה"צ אחד הגעתי עם הבת הצעירה שלי קצת מוקדם לחוג הבלט. במקום להשתעמם ולמרוח את הזמן, שלפתי את הפנקס שיש לי תמיד בתיק והתחלנו לצייר. אני ציירתי את הדבר הראשון שראיתי לנגד עיני – עץ.

הראתי ללילך את הציור והיא אמרה – אני לא רואה פה עץ. אני רואה פה אישה בצמיחה. בדיוק כמו הבלוג שלך!

וואלה – היא צודקת. ואני, עד לרגע שבו היא הראתה לי, בכלל לא ראיתי את האישה הזו.

רואים את האישה בעץ?

רואים את האישה בעץ?

 

לחמניות גבינה תמימות?

אני מאוד אוהבת לבשל ולאפות ותמיד מחפשת מתכונים חדשים. כן, כמו חלק גדול מאיתנו, אני גם אוהבת לצלם את התוצרים שלי במטבח. אז הנה לפניכם תמונה של לחמניות גבינה שהכנתי

לחמניות גבינה תמימות למראה

לכאורה, הלחמניות הללו נראות לכם רגילות, אולי אפילו תמימות.

אבל אם נסתכל רגע מנקודת המבט של לילך, ללחמניות הללו יש היסטוריה מרגשת.

לכבוד יום הולדתה ה-60 של  אימה של לילך, טובה, הכינה לה המשפחה, בניצוחה של לילך, את ספר המתכונים המיוחד שלה. הם איגדו תחת קורת גג אחת את כל המאכלים המיוחדים של אמא/סבתא טובה.

ספר

 

לפני כמה חודשים הלכה טובה לעולמה, אחרי מאבק עיקש במחלת הסרטן. הילדים הפיקו מהדורה שנייה לספר המתכונים, ואני קיבלתי מלילך עותק כמתנת יום הולדת. אני חייבת לציין שזו היתה אחת המתנות המרגשות שקיבלתי.

המתכון ללחמניות הלכאורה תמימות הללו נלקח מהספר הזה. נכון שהן כבר לא כל כך פשוטות? כי אנחנו מסתכלים עליהם מנקודת מבט אחרת. כמו שב- NLP אומרים – "הרחבתי את מפת העולם שלי".

ואם בנקודת מבט וזווית הסתכלות עסקינן, אז השקעתי בצילום כדי שיתאים לסטנדרטים של לילך. בתמונה – הלחמניות בפוקוס, הספר פתוח בעמוד הנכון ובחזית- מגבת מטבח שלילך הכינה בשבילי.

מטבח

אני מבקשת להודות ליונית צוק, שאתגרה אותי להסתכל על העולם מנקודת מבט של מישהי אחרת, ומזמינה אתכם לעשות זאת גם מדי פעם. אני מבטיחה לכם שתקבלו עולם עשיר, צבעוני ומרגש ביותר.

אשמח לשמוע מכם על תוצאות ההצעה הזו.

את הפוסט הזה אני מקדישה לטובה ז"ל, שבזכותה ובזכות לילך יש לי עכשיו את המתכון המנצח ללחמניות גבינה מעולות!

 

אהבתם את פוסט? מרגישים שהרחבתי את מפת העולם שלכם? אשמח אם תפיצו, תשתפו ותגיבו. מוזמנים כמובן גם להרשם לבלוג שלי. אודה לכם מאוד.