נסענו צפונה, לטבריה. יום שישי בצהריים.

באוטו הקטנטן שלי (קאיה פיקנטו העונה לשם – פיציקאטו) אני, שני הילדים הצעירים שלי והסבתא – אמא שלי.

מצב הרוח מרומם, נוסעים לסופ"ש עם אחותי והבנים שלה.

אי שם אחרי תחנת הרענון של דור אלון, מתחילות רעידות וההגה מתחיל למשוך ימינה. עוצרת בזהירות בזהירות בצד הדרך. יוצאת לבדוק וכלום – לא רואה שום דבר חריג.

נכנסת חזרה לרכב ומתחילה בנהיגה זהירה מתוך ידיעה שמשהו ממש לא בסדר, ומתכננת לרדת ביציאה הבאה.

נוסעים עוד כקילומטר אחד ואז – פאף! הרעש הברור של פיצוץ צמיג, ומשיכה חזקה של ההגה.

אלו חוטי ברגל בתוך הצמיג. לא קש.

אלו חוטי ברזל בתוך הצמיג. לא קש.

עוצרת בצד הדרך פעם נוספת, ואז מתחיל הסיפור האמיתי.

כמו בכל דבר, אני בוחרת לבדוק מה אני יכולה ללמוד מהחוויות שהחיים מזמנים לנו.

אז בבקשה – 7 דברים שלמדתי מפאנצ'ר בכביש 6.

 

  1. צריך הרבה מזל!

למרות שאני לא מאמינה גדולה במזל, ומאמצת לעצמי את ההגדרה של הפיסלוסוף היווני שמזל הוא הזדמנות שפוגשת מוכנות, פה המזל בהחלט האיר פנים.

בשני המקרים שנאלצתי לעצור ולרדת לשוליים, הדבר קרה בדיוק ליד מפרץ חניית חירום, כך שמרכיב הסכנה הצטמצם משמעותית.

אנחנו קוראים ושומעים השכם וערב על מצבי חירום שהסתיימו בטרגדיות, בעיקר על כביש 6, שם מהירות הנסיעה הממוצעת היא גבוהה ביותר.

 

2. כל מצב הוא הזדמנות להרפתקאה

אז עצרתי בצד הדרך. היה ברור לי שהצמיג (שמאלי קדמי) התפוצץ. המח נכנס ל"אוטומט", ותוך שמירה על קור רוח תוך גילוי תושיה (תושיה, אגב, היא התכונה המוערכת ביותר ע"י אמא שלי, ואני חייבת להסכים איתה – זה אכן מצרך חשוב ביותר), התחלתי לתפעל את האירוע.

הפעלתי 4 מהבהבים. הורתי לאמא שלי ולילדים לצאת מרכב (מצד ימין כמובן), לבשתי אפוד זוהר ויצאתי החוצה.

דבר ראשון, הנחתי את סבתא אסתי והילדים לעבור מעבר למעקה הבטיחות. אמא שלי, הרפתקנית בנשמתה קיבלה על עצמה את המשימה החשובה של העסקת הילדים והרחקתם מהכביש ויצאה איתם לטיול בשדות, בעוד אני מתקשרת למוקד השירות של "דרך ארץ", החברה המפעילה את כביש 6.

זה לקח 5 דקות, ואמא שלי והילדים חזור מההרפתקאה שלהם עם כ- 30 קוצי דורבן שמצאו בשיחים.

חצי מכמות קוצי הדורבן שנמצאו

חצי מכמות קוצי הדורבן שנמצאו

כפי שאמרתי – כל מצב הוא הזדמנות להרפתקאה וגם אם המצבים קצת לחוצים, ברגע שנתייחס אליהם כהרפתקאה – הם יהפכו מהנים, מסקרנים ומעניינים יותר.

 

3. חשיבותו של שירות טוב

כאמור, התקשרתי לכביש 6. ענתה לי מוקדנית נחמדה, שביקשה דבר ראשון שהילדים יעברו לצד השני של מעקה הבטיחות, ושמחה מאוד לשמוע שהם כבר נמצאים שם. תיארתה לה את מיקומי, אמרה שתשלח סייר. ניתקתי את הטלפון והתחלתי להוציא דברים מתא המטען כדי להוציא את הגלגל החליפי. לא הספקתי להוציא שני תיקים, סיפור של דקה וחצי, וכבר נעצר לידי חנן הסייר. שם שני קונוסים לאזהרה, הוציא את הגלגל הרזרבי, העלה על ג'ק ואחרי 8 דקות, כבר היינו בחזרה ברכב אחרי החלפת הגלגל.

חנן מחליף גלגל

חנן מחליף גלגל

את כל ההליך חנן עשה בשקט, בנעימות ובצניעות. הייתי ממש צריכה לשכנע אותו לקבל את התותים שנתתי לו במתנה כהוקרה. לבסוף הוא הסכים לקבל אותם, רק אחרי שהבטיח שיחלוק אותם עם החברה במשמרת.

אין לי שום בעיה לשלם את אגרת הנסיעה בכביש 6. השירות שלהם מצדיק זאת.

 

4. תמיד לבדוק את הרזרבי!

חנן חיכה איתי עד שהשתלבתי בבטחה בתנועה. ויאללה – קדימה, טבריה מחכה.

זה לקח עוד כקילומטר של נסיעה כדי להבין שמשהו ממש לא תקין בגלגל…

שוב עצירה בצד הדרך, שוב מפרץ חנייה מרווח (אמרתי לכם שצריך מזל), שוב אפוד זוהר, הוצאת ילדים וסבתא מהרכב.

הגלגל הרזרבי תקול. לא נראה מפונצ'ר, אלא ממש כאילו שהצמיג לא מולבש טוב על הגלגל.

שוב טלפון לכביש 6. המוקדנית הנחמדה מספרת לי שכיוון שחנן בדיוק עבר אותי, ייקח לו זמן להגיע חזרה כיוון שצריך איפשהו להסתובב כדי לחזור אלי. ציפיתי כבר להמתנה ארוכה, הפעם לקח כ-7 דקות וחנן התייצב (אמרתי לכם שירות טוב?), הוציא קומפרסור וניסה לנפח את הצמיג. לא היה שום סיכוי. פשוט לא עבד.

ככה נראה גלגל רזרבי תקול

ככה נראה גלגל רזרבי תקול

גלגל רזרבי זה טוב לחיים. להצטייד בחלופות זה טוב וחשוב, לתכנן תמיד אופציה ב', תוכנית חליפית במידה והראשית לא מצליחה – גם חשוב. אבל, וזה אבל גדול, תוודאו שהגלגל הרזרבי שלכם תקין.

בדקו שהתוכנית החליפית שלכם ישימה וריאלית, שהחלופות בתוקף ולא הפכו ללא רלוונטיות.

 

5. לבחון מהם המשאבים העומדים לרשותכם

טוב, אז מה עכשיו? חנן אומר שהוא כבר לא יכול לעזור לי ואין ברירה, צריך להזמין גרר.

בחנתי את המשאבים שעמדו לרשותי. דבר ראשון – צריך לחלץ את סבתא אסתי והילדים. הרי הם לא יכולים להצטרף לנסיעה בגרר. בדקתי עם אחותי מה מיקומה, וכיוון שכבר היתה בעצמה על כביש 6, היא תעצור לידנו ותאסוף אותם.

בנתיים, צריך להזמין גרר ולבדוק לאן מפנים את הרכב.

שוב בדקתי מה המשאבים העומדים לטובתי – לא טלפון נייד אחד, אלא שניים. שלי ושל אמא שלי. באחד חייגתי, בשני התחלתי לחפש פנצ'ריות באזור פרדיס. (להזכירכם – יום שישי והשעה כבר 14:00).

גם כשנראה לכם שאין לכם שוב אמצעים ומשאבים שניתן להעזר בהם – תמיד תבדקו שוב. אני מבטיחה לכם שתמצאו כלים, עזרים ואנשים טובים באמצע הדרך שיוכלו לעזור.

במקרה שלי – המוקדנית ב"שגריר" שהיתה סבלנית עד אין קץ, בזמן שבטלפון השני דיברתי עם האופציות השונות לפנצ'ריות.

בשיחת הטלפון לפנצ'רייה שלישית (אני חוסכת לכם את תיאור שתי השיחות הראשונות, כי אני בדעה שיש להתרכז רק בחיובי…), דיברתי עם נביל מ"צמיגי פרדיס" שהבטיח לי שהוא מחכה לי עד 16:30.

אחותי אספה את הילדים ואני המתנתי לגרר.

 

6. אין כמו מקצוען אמיתי

לאחר כשעה ורבע הגיע הגרר של "שגריר". אני מאוד אוהבת לראות מקצוענים בפעולה. לי תמיד זה נראה כמו קסם מסובך ביותר להעלות רכב על גרר. לנהג זה לקח 5.5 דקות. מדדתי.

בדרך לנביל בפרדיס השיחה היתה נעימה, קולחת ואפילו מצחיקה. נפרדתי לשלום מנהג הגרר, איחלנו שבת שלום והוא המשיך בדרכו.

נביל בפאנצ'ריה, הדבר הראשון שעשה זה להציע כוס קפה.

אח"כ הוא הביא את השכן עם הרכב שלו, כדי לחבר כבלים למצבר שהצלחתי לרוקן, כיוון שבלהט ההרפתקאה השארתי את האורות דולקים.

ואז – כבמעשה כשפים, הוא העלה את הרכב על ג'ק, פירק, תיקן, החליף. והכל בשקט, תוך מקצועיות ברורה ומדוייקת.

אמר שהוא ממליץ להחליף את שני הגלגלים הקדמיים, כיון שאחד פוצץ והשני שחוק.

כששאלתי אם להחליף את האחוריים גם כן, אמר שעוד אין צורך. על הדרך הוא גם תיקן וניפח את הגלגל הרזרבי, ולא גבה על כך תשלום.

נביל מתקן את הגלגל

נביל מתקן את הגלגל

הסתכלתי על נביל בעבודתו והאמת היא שקצת קינאתי.

בעבודה שלי, אני מדברת, מרצה, כותבת, מפרסמת, עוד קצת כותבת ומדברת, מקשיבה. לא עובדת עם הידיים. (הקלדה נמרצת על המחשב לא נחשבת בעיני כמלאכת כפיים). הסתכלתי על הידיים של נביל בזמן שעבד. התחושה הזו שאתה עושה משהו, יוצר, מתקן, מחליף. שניתן ממש לראות את התוצאות של העבודה שלך. הידיים של נביל היו שחורות. ידיים של איש עבודה. בו במקום הבטחתי לעצמי להתחיל ו"ללכלך" גם את הידיים שלי בעתיד. בין אם בעבודה בגינה, או במשהו אחר.

ואז הסתכלתי על הידיים שלי…

הגאווה שבידיים מלוכלכות

הגאווה שבידיים מלוכלכות

שילמתי לנביל שאמר לי "כשאת חוזרת לכפר סבא, תעשי כיוון פרונט. אח"כ תבדקי את המחיר שנתתי לך, ואז תחזרי אלינו להחליף את שני הגלגלים האחוריים". הוא צדק. באמת מחיר מצויין. אני עוד אחזור אליו.

יצאתי חזרה לכיוון טבריה, בידיעה שמחכה לי שולחן במסעדה ושאמא שלי, אחותי והילדים ממתינים לי. לאחר כחצי שעה התקשרו ממוקד השירות של כביש 6, על מנת לוודא שהסתדרתי, שאני לא זקוקה לעזרה נוספת ולאחל לי שבת שלום.

שירות טוב ואדיב, כבר אמרתי?

 

7. שתמיד יהיה איתכם ספר בתיק!

כפי שכתבתי לעיל, המתנתי לגרר מעל לשעה. מה עושים בזמן הזה?

זו העצה הכי חשובה לי אליכם – שתמיד תמיד יהיה לכם ספר בתיק.

מעולה לזמן המתנה לגרר, לתור בקופת חולים, בדואר, הגעה מוקדמת לאיסוף הילדים מהחוג, קלאסי לנסיעה ברכבת…

שתמיד תמיד יהיה איתכם ספר. זו גם דוגמא אישית מצויינת לילדים.

במקרה של אותו יום שישי היה לי בתיק את "רעידת האדמה של הוגו", שכתב איתמר לוי.

ספר מרתק, סוחף, מטריד. שקעתי בקריאה וכמעט הצטערתי שהגרר כבר הגיע…

שתמיד יהיה לכם ספר בתיק!

שתמיד יהיה לכם ספר בתיק!

 

אז אלו הדברים שלמדתי אני מפנצ'ר בכביש 6.

אשמח מאוד לשמוע על התובנות שלכם מההרפתקאות שפגשתם בדרך.