אין מקום שהוא רחוק מדי | בלוג

Home/אין מקום שהוא רחוק מדי | בלוג

"את אף פעם לא מקללת?"

לפני כמה חודשים פירסמתי בבלוג פוסט על "7 דברים שלמדתי מפאנצ'ר בכביש 6", פוסט אשר גולל את קורותי באחה"צ אומלל אחד, בו חוויתי 2 פאנצ'רים בדרכי לחופש בצפון, כשבאוטו שלי 2 ילדים וסבתא. אחת התגובות הראשונות לפוסט הגיעה מחברתי היקרה בילי. היא שאלה "תגידי, את אף פעם לא מקללת?". או! אז זהו, שאני ועוד איך

3 שבועות בבונקר

בקיץ הזה נכנסתי ל-3 שבועות לבונקר, מבחירה. בחרתי לבלות את רובו של חודש יולי בקורס NLP טריינרס ב"מרכז מטרות". גם את הקורס הבסיסי והקורס המתקדם בתחום ה- NLP למדתי שם, והיה לי ברור שעל מנת להשלים את ידיעותי בתחום, אני צריכה ללמוד גם את קורס הטריינרס. אני חייבת זאת לעצמי ולמתאמנים שלי. ומי שלא יודע

מה בין יוגה, "הפולנייה" וארגז ירקות אורגנים?

מכירים את זה שהילדים אוכלים רק שניצל ופסטה עם "בלי כלום"? אנחנו מתחננים בפניהם שינסו טעמים חדשים, מאכלים אחרים. בפועל, אנחנו מתנהגים בצורה מאוד דומה. לפעמים אנחנו קוראים לזה "לא רוצים לצאת מאזור הנוחות", לפעמים קוראים לזה "קבעון מחשבתי". אבל מה קורה כשאנחנו מנסים ומעיזים לנסות משהו חדש?   לאחרונה נתקלתי בכמה דוגמאות בחיי האישיים.

הרמזורים בוינה והפרטים הקטנים

בחודש מאי האחרון נסענו לסוף שבוע זוגי ארוך בוינה. בגלל עניינים טכנים טסנו בטיסות נפרדות וכך יצא שהגעתי לעיר כמה שעות לפני גונן. מייד אחרי שהתמקמתי במלון ירדתי ללובי, ביקשתי מפה של העיר, מיקמתי על המפה את אחת הכתובות המעניינות ביותר לדעתי בעיר והתחלתי ללכת. שמתי פעמי לנקודת ציון חשובה בהיסטוריה, באחד התחומים החשובים לי

300 המטרים המרגשים בחיי

יכלתי לכתוב על המון דברים מהמרוץ האחרון בו השתתפתי. מרוץ מים אל ים יכלתי לספר שהרעיון למרוץ השליחים מים אל ים, נולד בראשם הקודח של מאמני הריצה שלי, נעמי ויינשטוק ורוני פלבסקי, מקבוצת NR Spirit  מייד בתום מרוץ השליחים "הר לעמק", בשנה שעברה. הקבוצה הוציאה בשנה שעברה  4 שמיניות רצים + מלווים, למרוץ בן יומיים

חג שמח! סיפור פסח ויציאת מצרים מנקודת מבט של מאמנת

לפני מספר שנים, בזמן לימודי האימון באוניברסטית חיפה, המנחה שלי רפי אורן, שלח לנו הסטודנטים את הטקסט המצורף פה, לכבוד חג הפסח. אני שבה וקוראת אותו בכל שנה, ומגלה כל פעם מחדש כמה הוא רלווונטי גם היום, וכיצד סיפור יציאת מצריים מגלם בתוכו את כל עקרונות האימון. חג שמח! לעשות שינוי או חג החרות האישי

7 דברים שלמדתי מפנצ'ר בכביש 6

נסענו צפונה, לטבריה. יום שישי בצהריים. באוטו הקטנטן שלי (קאיה פיקנטו העונה לשם – פיציקאטו) אני, שני הילדים הצעירים שלי והסבתא – אמא שלי. מצב הרוח מרומם, נוסעים לסופ"ש עם אחותי והבנים שלה. אי שם אחרי תחנת הרענון של דור אלון, מתחילות רעידות וההגה מתחיל למשוך ימינה. עוצרת בזהירות בזהירות בצד הדרך. יוצאת לבדוק וכלום

להסתכל על העולם דרך עיניים של מישהו אחר, או – מה קורה כשיונית צוק מאתגרת אותי?

השבוע השתתפתי בכנס "בלוגריות יוצאות מהמסך" של יונית צוק. יונית, מי שלא מכיר (וכדאי מאוד שתכירו) היא "הבלוגריסטית" וחלק גדול ממה שאני יודעת על עולם הבלוגים למדתי ממנה. יונית ואני, צילום - לילך חן לכנס נסעתי עם חברתי הטובה לילך חן. לילך נכנסה לי לחיים לפני כמה שנים והשתקעה לי עמוק בלב. מסוג

לפגוש את עצמנו בשירים

דיוויד בואי הלך מאיתנו ב-11.1.16. אני עדיין לא מאמינה שאני כותבת את המילים הללו. מוקדם בבוקר עוד קראתי ביקורת על האלבום החדש והמצויין שהוציא רק השבוע, ובשעה 9:00 כבר קראתי את הידיעה על מותו. השירים של בואי עומדים מעל הזמן. אמא שלי מכירה חלק גדול מהשירים, אחותי הגדולה מילאה את החדר שלה בפוסטים שלו ובתי הבכורה

אני פצועה. רגע, שנייה, זה לא מדוייק.

אני פצועה. כבר כמה חודשים שאני סוחבת איזה כאב בלתי מוסבר בצד ימין של הבטן התחתונה ובחלק הפנימי של הירך. זאת אומרת, הכאב היה בלתי מוסבר עד שהלכתי ובדקתי ברצינות. (על היתרונות של רפואה פרטית לעומת קופת חולים ועל הרצינות של רופאי ספורט מול חוסר העניין של רופאים אחרים אני יכולה לכתוב בלוג שלם, אבל