אמונות מגבילות, הן מחשבות ורעיונות שאנו נוטעים במוחינו וליבנו, ואח"כ בשיטתיות וחריצות, מחזקים אותן ע"י מספר רב של דוגמאות והוכחות. יחד עם חיפוש הוכחות שתומכות באמונה, אנו נוטים להשמיט את ההצלחות שלנו ומסלפים קצת את האמת, כשהיא לא מתאימה לאמונה שיצרנו.
במאמר הזה אשתף אתכם במספר אמונות מגבילות בהן החזקתי בעבר ובלמו אותי מלהתקדם.
אמונה מגבילה – כושר גופני
חלק נכבד מאיתנו מחזיק באמונה ש"אני לא לא יכול לעשות כושר". "אני לא לא יכול לרוץ, אני בעודף משקל, הגנטיקה שלי דפוקה" וכו'.
שנים חייתי באמונה הזו והבאתי לה תימוכין ותירוצים רבים. שני ההורים שלי "גדולים" (שלא להגיד מלאים מאוד), אף פעם לא הייתי רזה. בשיעור ספורט בתיכון תמיד הלכתי כשניסינו לרוץ 1000. בוחן דרגה בצבא, לקח לי 3 פעמים עד שעברתי.
ואז חושבים שוב – אבל כן עברתי אותו בסופו של דבר. ואח שלי, עם אותה גנטיקה רץ מרתונים, ויש כאלו סביבי עם עודף משקל גדול משלי שרצים ומתאמנים.
אז החלטתי להסיר ממני את האמונה המגבילה, ולהפוך אותה לאמונה מחזקת, או אמונה מקדמת.
התמונה הרצ"ב צולמה בחצי מרתון ת"א, לפני שנה וחצי…
כמאמר הלוגו של נייק – !JUDT DO IT
ואיך עשיתי זאת – כנסו לקריאת המאמר השלם
לעשות "על האש"
לעיתים אנו חוששים מדברים שנראים לנו קשים או מסובכים לביצוע, ולפעמים אנחנו מגבילים את עצמנו מסיבות אחרות כמו "נוחות". הדוגמא שלי – לעשות "על האש". יש לנו גריל בבית. גדול, נהדר, משוכלל. תמיד חששתי להתעסק איתו. מה אם לא אפעיל נכון, ומה אם אשרוף את האוכל, ואם המכסה כבד מידי, ואולי לא אכוון את הלהבות נכון? ובעצם… זה די נח לי שמישהו אחר מתעסק עם זה.
בשבת היינו מוזמנים לארוע ואמרתי שאביא פלטת אנטי-פסטי, ישירות מהגריל. ואכן כך קרה. אני, בעצמי, הפעלתי את הגריל, חיממתי, הכנתי, צליתי, תפעלתי. ואם הפלפלים נראים לכם קצת שרופים – זה בכוונה!
יצירתיות.
ההצהרות שתמיד שמעתם ממני הן: יש לי 2 ידיים שמאליות. אני לא יודעת לצייר, אני לא מסוגלת לגזור קו ישר, כל עיגול שאני מנסה לשרטט יוצא עקום, כתב היד שלי בלתי קריא בעליל – והכל נכון. מאז כיתה א' יש לי "ב'" בכתב יד בתעודה.
והאמונה הזו הגבילה אותי לכל אורך חיי. תמיד בהתנצלות, תמיד בהמנעות. ביום ההולדת האחרון של בתי הצעירה היא ביקשה עוגת "הלו קיטי". הצילו! אישי, הצייר במשפחה, לא היה בבית ומשימת קישוט העוגה נותרה על כתפי. בחיי שלא ישנתי בלילה שלפני. בכל כוחי ניסיתי והתאמצתי לצייר "הלו קיטי". בחיי שניסיתי. ו… יצא עקום נורא! אין מה לעשות, הילדה צריכה להגיע עם העוגה לגן. בחיל ורעדה שמנו פעמינו לגן. נכנסנו ומייד התנפלו עלי חבורה של בנות 5, כולן צוהלות, צווחות ומתרגשות – "איזו עוגת הלו קיטי נהדרת!". בחיי, זה מה שהן אמרו. הן זיהו שהציור הזה על העוגה אכן היה הלו קיטי, והן אפילו אהבו אותו. אולי הגיעה העת לנפץ גם את האמונה המגבילה הזו?
אז חזרתי אחורנית לתמונות על הנייד שלי. (איזה מזל שיש הוכחות מצולמות, ואני לא יכולה להתכחש להן).
אז לפניכם – פסל פלסטלינה שעשיתי עם ילדי במוזיאון בסן פרנסיסקו לפני כ- 3 שנים. פסל רועה שפיסלתי בבוץ בממשית (לידו, אגב, ישנה כבשה) והיצירה האחרונה שלי – כרטיס ברכה בהדרכתה של Nomi melul ohad, artist .
נכון, כתב היד שלי איום ונורא, נכון, אני לא יודעת לגזור ישר ולא לשרטט עיגול. אבל אני כבר לא נותנת לזה להגביל אותי.
אמונה מגבילה נוספת – אחת הגדולות – אני גרועה במתמטיקה!
אני יכולה למלא עמודים שלמים בכמה אני גרועה. אני יכולה להאשים את המורה בכיתה ז' שלא לימדה אלגברה כמו שצריך. ואיך אפשר בלי לספר לכם שבמשך שנה שלמה בתיכון קיבלתי 13 בכל מבחנים בגאומטריה, כי זה הציון שהייתם מקבלים אם העתקתם נכון את השאלות וכתבתם מה צריך להוכיח. אני יכולה לספר לכם שאין לי את התואר השני שרציתי, כי הייתי בהיסטריה מהמבחן במתמטיקה. אני יכולה לגם להוסיף ולספר לכם, שהמשפט הראשון שאמרתי להורים של בעלי, בפעם הראשונה שנכנסתי אליהם הביתה, (לפני יותר מ-20 שנה!) היה "סליחה, אבל אני למדתי במגמה ספרותית". בבית שלו כולם חיים סביב מספרים.
כל חיי אמרתי – אני גרועה במתמטיקה, ואין לי סיכוי להבין ולהצליח. יש לי בגרות רק במקרה, ורק ב-3 יחידות, וגם זה רק בגלל שבאותה שנה לא בחנו בטריגו.
אבל אתם יודעים מה? גם את האמונה הזו אני מפוגגת…
כששאלו אותי איך הסתדרתי באוניברסיטה נוכח המגבלה הזו, אמרתי – "הייתי כל כך נוראית, אז למדתי המון, והשקעתי, וקיבלתי 92 במיקרו כלכלה, 88 במקרו ו-89 בסטטיסטיקה א' ו-ב'". מזהים את הפרדוקס במשפט?
היום, התחביב העיקרי שלי נוגע במתמטיקה. יש בו מקום לחישובים, הערכה, אחוזים, הסתברות.
התחביב? זה כבר משהו למאמר אחר…
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
בפעם הבאה שאתם מזהים אצלכם איזושהי אמונה מגבילה, שאתם ממש רוצים לפוגג, חפשו הוכחות שמבטלות ומערערות אותה. אתם תופתעו לגלות כמה אנחנו כובלים את עצמנו במחשבות ואמונות מגבילות.
