נו? אז מה היעד הבא שלך?

זו השאלה שרבים וטובים שואלים אותי, עכשיו כשהשלמתי את היעד הקודם שלי – ריצת מרתון.

אנשים כבר מכירים אותי, אני אוהבת לעבוד עם מטרות ויעדים.

מציבה אותם, מגדירה אבני דרך להתקדמות, קובעת לוחות זמנים ומתחילה לצעוד בכיון.

זו עובדה ידועה שהצבת מטרות ויעדים מושכת אותנו קדימה.

זה יכול להיות משהו קטן יחסית ויכול להיות גם מטרה משמעותית, כמעט בלתי אפשרית, כזו שתמשוך אותנו קדימה למרחק גדול יותר.

בעולם הפסיכולוגיה החיובית קוראים לזה "מטרת מתיחה".  ותודה לחברתי טל אלזם שהכירה לי את המושג האקדמי.

נו, אז מהי המטרה הבאה שלי?

האמת היא שהיא נקבעה כבר לפני המרתון עצמו. זהו משהו שהסתובב לי בראש כבר די הרבה זמן, ועכשיו עומד לבוא לכדי מימוש.

אני מאוד אוהבת לטייל ומאוד אוהבת נופים מיוחדים. אוהבת מקומות אקזוטיים, למרות שלא באמת מגיעה אליהם. אמא שלי, מטיילת מדופלמת בפינות נידחות של העולם אומרת לי כל הזמן – "אל תחכי לגיל 60. תתחילי כבר עכשיו עם הטיולים המיוחדים". אני נוטה להקשיב לאמא שלי.

אז חיפשתי יעד אקזוטי, כזה שיהווה גם אתגר פיזי וגם נוף מיוחד. היה לי ברור שהפעם זה יהיה טיפוס על הר.

האוורסט נראה לי יותר מדי גבוה, מסוכן, מפחיד. זהו טיפוס שדורש הערכות, יכולות, כישורים אחרים. וגם ראיתי (פעמיים) את הסרט אוורסט והבנתי שזה קצת  Too much בשבילי.

התחלתי לחקור ולבדוק הרים נוספים, ואיכשהו טיפוס על הקילמנג'רו, ההר הגבוה ביבשת אפריקה, נתקע לי בראש. הרעיון הסתובב שם, מדי פעם מגיח, צף ועולה, אבל לא הביא את עצמו לידי החלטה ומימוש.

הקילימנג'רו – התמונה לקוחה מגוגל

ואז, בינואר 2018, נתקלתי בסדרת פוסטים בפייסבוק של מכרה שלי, (שאותה אגב הכרתי בטיול להרי הפרינאים בספרד), שתיארה בהתרגשות את הטיפוס שלה לפסגת הקילמנג'רו. באותו הרגע הבנתי. ההר קורא לי. רק אסיים את המרתון ואתפנה לזה.

המציאות הכתיבה קצב אחר. בסיומו של השבוע בו קראתי את סדרת הפוסטים, יצאתי למחנה אימוני ריצה עם קבוצת הריצה שלי NRSpirit. המחנה נערך בקיבוץ אשדות יעקב וכלל 14 אימונים ב- 48 שעות. בקטנה.

בערב הראשון של המחנה, נעמי ורוני המאמנים שלנו ערכו לנו ערב של אימון מנטלי. התחברות למטרות עתידיות והבנה מה למדנו על עצמנו מהריצה ואיפה הלמידות הללו שימושיות עבורנו בתחומי החיים האחרים.

בפתיחת הערב, נשאלה השאלה "מהן המטרות העתידיות שלכם?". בלי שהתכוונתי בכלל, היה התרוממה באוויר ואמרתי – "אני הולכת לטפס את הקילמנג'רו". ברגע שהמילים יצאו מהפה וריחפו בחלל האוויר הן הפכו להבטחה. להתחייבות.

כבר למחרת התחילו האימונים לטיפוס. רצנו את העלייה ממנחמיה לכיוון יבניאל. 8 ק"מ ריצה, בערך חצי בעלייה חצי בירידה. ככה נראה גרף הטיפוס.

גרף הטיפוס- אימון מס' 1 בדרך לקילמנג'רו

כל הדרך למעלה אמרתי לעצמי ולסובבים אותי, זהו האימון הראשון לקילמנג'רו.

האימון השני לא איחר להגיע ונערך עוד באותו היום בשעות אחה"צ, ב"מגרש המשחקים" של סכר נהריים. עליות, טיפוס מדרגות מרובה פעמים ועוד.

אימון עליות בסכר נהריים

על אימון מספר 3 עוד אכתוב בהרחבה, אני מבטיחה.

בסוף פברואר רצתי את המרתון ולאחריו התפנתי להתחיל לתכנן.

פניתי לחברה שטיפסה וקיבלתי המלצות למדריך. שרון חברתי מצטרפת אלי למסע וקיבלה המלצות נוספות לבדיקה.

קבענו פגישה עם המדריך דודו, כדי להכיר, לשמוע לעומק ולקבל החלטות. בקיצור – מתקדמות.

כמו שזה נראה כרגע, נצא לדרך במחצית השנייה של ינואר 2019.

כאן אני מבקשת את עזרתכם. כמו שהיה במרוץ האחרון, אני זקוקה לרוח הגבית שלכם.

אני אכתוב באופן קבוע בבלוג ובפייסבוק על ההתקדמות. כרגיל, אחלוק לא רק את ההצלחות וההתקדמות, אלא גם את החלקים הקשים והמאתגרים. אין לי ספק שגם הם יהיו חלק מהדרך.

באיסטגראם שלי אני פותחת # חדש – הדרך_שלי_לקילמנג'רו

אשמח אם תוכלו לעקוב אחרי גם שם. הידיעה שאתם שותפים לדרך עוזרת ומקדמת עד מאוד.

ועוד בקשה קטנה- אשמח אם תוכלו להעביר ולשתף את הבקשה שלי הלאה.

תודה רבה ולהתראות בעדכונים הבאים.