כל קיץ, סביב יוני/יולי, אני נזכרת ושבה ונזכרת בקיץ של שנת 2011. זהו הקיץ בו חזרנו לארץ אחרי 4 שנים בארה"ב, ולמעשה מהווה את אחת מנקודת התפנית בחיי.
אני מוצאת את עצמי בכל שנה חוזרת אל אירוע מכונן, פגישה אחת, קצרצה, שנערכה בבוקר יום שני אחד. פגישה בה נפערה האדמה תחתי. הפגישה ששינתה את חיי.
הסיפור מתחיל למעשה בשנת 2007. אני קצינה בקבע בדרגן רב סרן, תפקיד מרתק, עולם תוכן מלהיב, הקריירה בעיצומה. תפקיד הסא"ל כבר מסומן לי. אמא לשניים, בהריון שלישי.
אני בן אדם של אנשים, תמיד הייתי, תמיד אהיה. בצבא שירתתי בתפקידי הדרכה ומבצעים, וב-8 השנים האחרונות לשירותי, בתחום של קשרי חוץ. עבודה עם אנשים מכל העולם.
ככה נראיתי כשהדרכתי בחטיבת לקשרי חוץ של צה"ל
ואז הגיעה הצעה לבעלי, מסוג ההצעות שלא ניתן לסרב להן – תפקיד נחשב בארה"ב. ולא סתם בארה"ב – בקליפורניה. ולא סתם בקליפורניה – בסן פרנסיסקו!
לאחר לבטים לא פשוטים בנוגע לבית, למשפחה ולקריירה שבניתי, מצאתי את עצמי עם תינוקת 3 חודשים אחרי ניתוח קיסרי טראומטי, עם ילד בן 3 וילדה בת 7, בדרך לארה"ב.
הצבא אישר לי חופשה ללא תשלום של שנתיים, ומפקדי הבטיחו לי תפקיד כשאחזור.
שנה ראשונה בארה"ב ביליתי בבית. מגדלת תינוקת ועוזרת לשניים הגדולים בהתאקלמות. כיוון שאני לא יודעת איך לא לעבוד, לקח לי כמה חודשים עד שהתחלתי לחפש עבודה.
במקביל, גיליתי את עולם הפעילות הגופנית בכלל, והריצה בפרט.
החל מהשנה השנייה בארה"ב התחלתי לעבוד בבית ספר יהודי. מי שחיידק ההוראה וההדרכה דבק בו, כבר לא יכול להשתחרר ממנו. העבודה עם התלמידים, צוות ההוראה וההורים היתה נהדרת. תחושה של תרומה לאנשים ולקהילה, וכן – גם לעצמי.
אחרי שנתיים הגיעה שיחת טלפון מהארץ – את חוזרת עכשיו לארץ ולצבא או שאנחנו משחררים אותך?
התקופה הבאה לא היתה קלה – היה לי ברור שאחזור לארץ באיזשהו שלב, אבל הרגשתי שעדיין לא מיציתי את החוויה. מצד אחד – להיות קצינה – זה מה שהייתי. זה מה שחשבתי שאני יודעת לעשות הכי טוב. מצד שני, האווירה הרגועה בקליפורניה, הקשר הנהדר שיש עם הילדים ובן הזוג, שעות פנאי רבות כאשר אני עובדת בחצי משרה, הזמן שיש לי לעצמי לפיתוח התחביבים שלי…
לאחר התלבטות, לילות בלי שינה, בקשת הארכה ועירעורים לראש אכ"א נפלה ההחלטה – אני משתחררת.
סה"כ נשארנו 4 שנים בארה"ב. שנים נפלאות, מצמיחות, רגועות, מלאות בטיולים ובבילויים, אבל גם מלאות בגעגועים. געגועים למשפחה, לחברים, לבית, לארץ. לי היה ברור תמיד שנחזור לארץ, היתה זו רק שאלה של זמן.
התחלתי לבחון את האפשרויות העומדות בפני עם חזרתי ארצה. כמו תמיד, היה לי ברור שאחזור לעבוד עם אנשים. עוד בארה"ב התחלתי להתעניין בתחום האימון. קראתי ספרים, שמעתי הרצאות והשתתפתי בסדנאות. ידעתי, איפשהו בפנים, שזהו המקצוע שמתאים לי. שבעתיד, ארצה לעסוק בו במשרה מלאה. אחרי שאסיים את הקריירה הבטחונית שלי.
בתפקידי האחרון בצבא הושאלתי למשרד הבטחון, והיה זה אך טבעי שאפנה אליהם למשרה. הרי הובטחו לי הבטחות. נכון, לא?
לקראת החזרה ארצה פניתי לאחד ממפקדי בעבר שאמר לי, בשיחות לילה ארוכות מקליפורניה, כי בדיוק התפנה תפקיד עבורי. התחום בו עסקתי בעבר. אותי הוא רוצה לתפקיד, התפקיד מתפנה בקיץ – רק תגיעי, את יודעת איפה המשרד ממוקם.
תהליך החזרה לארץ היה קשה ומורכב. הרבה לבטים צפו ועלו. לעזוב את הנוחות המדהימה של פרברי סן פרנסיסקו ולחזור לקלחת הישראלית – לא פשוט בכלל. להעביר חזרה 3 ילדים, שכבר לגמרי נטמעו בתרבות האמריקאית, המון תהיות, שאלות והתחבטויות.
נחתנו בארץ ביום שישי אחה"צ. ידעתי שביום שני (3 ימים לאחר מכן) יש לי ראיון במשרד הבטחון, לסגור דברים אחרונים לקבלת התפקיד. זה בערך היה הדבר היחיד שהרגיע אותי.
הגיע יום שני. אני לבושה במיטב מחלצותי, עקבים, פן בשיער, מגיעה למשרד לפגישה ושם אומר לי בעל התפקיד הרלוונטי – "אז זהו, שלא".
משרד הבטחון שינה את הכללים, ולא ניתן לתת לי את התפקיד. (משהו לגבי תקנון שירות המדינה, מכרז פנימי מכרז חיצוני, תקנים לפורשי צה"ל וכו').
האדמה נפערה תחתי. מה עכשיו? לאן אני ממשיכה? הרי בשביל התפקיד הזה חזרתי לארץ. ממש תחושה של אבדן זהות.
הגעתי הביתה. נכנסתי למיטה, והדבר היחיד שרציתי לעשות זה להתקשר לחברת ההובלה ולהגיד להם שלא יישלחו את המכולה מארה"ב, כי אנחנו תכף חוזרים.
הרי אני קצינה. זה מה שאני יודעת לעשות. אני קצינה שמתמחה בקשרים בין אנשים. אני קצינה שמתמחה בפיתוח תהליכי הדרכה והסברה, אני קצינה שמשיגה תוצאות מעולות כשאני עומדת מול אנשים, כשאני מחדדת תהליכים, מציבה מטרות ויעדים, לעצמי ולאחרים, ועושה הכל כדי לממש אותם.
רגע – ומה יקרה אם אשמיט את המילה "קצינה"? מה יקרה אם במקום "קצינה" אשים שם עצם אחר? מה עם מדריכה? או מאמנת? זה הרי מה שבעצם, בתחתית הבטן, בקרקעית הנפש, אני רוצה לעשות.
אז בואי תנסי שוב – אני מאמנת שמתמחה בקשרים בין אנשים. אני מאמנת שמתמחה בפיתוח תהליכי הדרכה והסברה, אני מנחה ומרצה שמשיגה תוצאות מעולות כשאני עומדת מול אנשים. אני מחדדת תהליכים, מציבה מטרות ויעדים, לעצמי ולאחרים, ועושה הכל כדי לממש אותם.
זהו – זה מה שאני. ומשם הדרך כבר היתה ברורה.
הדרך לא היתה קלה. נדרשה ממני עבודה עצמית, פרידה מדברים מוכרים, התבוננות עמוקה פנימה, נכונות לשינוי ותעוזה.
למדתי אימון אישי וקבוצתי באוניברסיטת חיפה. שנה אקדמית מלאה, שלימדה אותי כל כך הרבה על המקצוע, ועוד יותר מזה – על עצמי. בתום השנה בלימודי האימון הכנסתי את עולם ה- NLP לחיי, ומאז אני שם. כבר 10 שנים.
אני בעלת קליניקה בכפר סבא, מלמדת NLP להסמכה, לומדת ומתפתחת מכל תהליך אותו אני עוברת עם המתאמנים שלי ועם הלקוחות העסקיים שלי. לומדת מכל שיעור בכל קורס שאני מלמדת.
אני עצמאית, שולטת בזמן שלי, נהנית בחברת משפחתי, וממשיכה לפתח ולטפח את התחביבים שלי.
אני מאמינה בכל ליבי, שכאשר נסגרת בפנינו דלת, לא רחוק משם נפתח חלון, והנוף הנשקף ממנו נהדר. אנחנו פשוט צריכים להחליט ללכת אליו, להאמין בחלומות שלנו, ולחבק אותם.
וגם כשהאדמה נפערת תחתינו, ניתן תמיד להתחבר חזרה לזהות שלנו, לערכים המובילים אותנו, לסביבה התומכת שלנו, לטפס חזרה למעלה ולהגיע לפסגות מרהיבות.
תודה שאיפשרתם לי לחלוק את הסיפור שלי.
אשמח לשמוע על המקומות בהם התהום נפערה ואתם יכולתם לה.
ככה אני נראית כשאני מלמדת עכשיו
הדס זה היה ממש מרתק
וכמי שמכירה אותך ולומדת ממך המון
אין לי ספק שאת אחת שיודעת להוציא מכל דבר את ההכי טוב.
את השראה בשבילי, למדתי ממך להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה ואיך למלא את החצי החסר.
כל מי שיהנה ממה שיש לך להציע ירוויח.
תודה רבה יקירתי.
ואני לומדת ממך המון!
מכיר את סיפורך מעורר ההשראה. אין ספק שבחרת נתיב זוהר בו השפעתך רבה.למרות גילי ונסיוני,הותרת בי חותם.הנחות היסוד מפארות את הקליניקה שלי ומאפשרות לי להיות בצמיחה מתמדת. יישר כח.
אלכס
תודה רבה אלכס,
מעריכה מאוד את מילותיך.
אין ספק שמעבר בין יבשות מפתח בנו יכולות התמודדות שלא הכרנו. ואין פלא שבחרת ב- NLP☺️
בדיוק כך!
מדהימה!! זוכרת אותך בקורס האימון מיד אחרי שהאדמה נפערה תחתייך, אספת את עצמך, שמת מטרות ויעדים וצמחת לגבהים. מאמינה בך ומאחלת לך המון הצלחה נוספת.
תודה אורנה.
אכן קורס שעזר לי מאוד בטיפוס חזרה למעלה.
איזה סיפור מצמיח, אני רוצה בבקשה את השם של ההוא ממשהבט, להודות לו, בזכותו נפגשנו!!!
תודה יכירה. אגיד לך כניפגש את שמו…
הדס היקרה את מדהימה לא מזמן הכרנו ואני יכולה לומר שזה כיף גדול ללמוד איתך את מצחיקה מעניינית ומסקרנית ומעבירה את החומר הנלמד בצורה חוויתית ביותר גם סיפור חייך מעורר השראה ומראה שהכל לא קורה במקרה ואיך חיינו מפתיעים בכל פעם מחר מחכה כבר לשיעור הבא איתך …
תודה רבה, לאה יקרה.
מהממת שאת.
אני משוחדת כי ליווית אותי שנתיים מרתקות ולימדת בעצם את הדרך שאת עברת ואת ההצלחה שלך אני מכירה
את מעוררת השראה.
תודה רבה.
גם את!
זרקת אותי שנים אחורה. מדהים לראות את הדרך. את מבורכת וכך כל מי שבא איתך במגע.
נשיקות
תודה אהובה שלי.
מרתקת כמו תמיד, בשבילך השמיים הם הגבול ויש לל כשרון מיוחד להעביר הלאה את החוויות והתובנות שלך !
הדס,יקירת הבריאה.
כשמשהי שנהנתה משירותה הצנוע בצבא נהנתי ביותר לקרוא את היכולת המדהימה שלך במגע עם אנשים.גם אני בין תלמידייך שהארת וניתבת את אופן החשיבה נדבך אחר נדבך.אצלי האדמה רעדה והיא כעת רגועה.היא האדמה תמיד זזה..הרי אנו בשבר הסורי אפריקאייכולת תבונת המח חידדה בי עוד כמה הכל כמעט באחריותינו וכמה איך אנו מתייחסים לעניין משפיע עלינו ועל יקירינו.
לגלות שאת משמעותית זו הענווה הכי גדולה.
תודה עליך.תודה שהגעתי ללמוד nlp. ועוד הדרך עבורך וודאי עוד מתמשכת.
מברכת אותך ואת יקירייך בשליחות טובה לעולם כולו.
תודה רבה יקירתי.
כבר שמעתי את הסיפור ועדיין התרגשתי לקרוא אותו שוב
את השראה גדולה
תודה טלי, 🙂
הדסי המורה הנצחית שלי,
אני מכירה את הסיפור ובכל זאת נהניתי שוב לקרוא אותו ולברך על התהום הזו שהצמיחה לך עתיד מלא הצלחה ותקווה. כשאומרים ש"מכל מלמדיי השכלתי" מתכוונים אלייך (תמיד מעבר לפינה מחכה תובנה שאני יכולה לאמץ לחיי). שמחה כל כך ללוות אותך ולרוות ממך עוד ועוד. את אישה מיוחדת במינך. הסיפור שלך מדגים זאת הכי טוב שאפשר. אוהבת.
תודה יעלי,
מתלמידי השכלתי יותר מכולם.
אני לא תלמיד שלך ( לשם שינוי) אבל אוהב מאד לקרוא את תובנותייך שקורות לך ביום, יום.
דרך האמונה אני רואה את הטוב שבך ואיך את מעבירה אותו הלאה בהצלחה גדולה..יישר כח
תודה 🙂
הי הדס. קרה לי מקרה דומה
הובטח לי תפקיד בעיריית אילת כתובעת עירונית וסגנית היועצת המשפטית של העיריה בהמשך. בפועל "לא דובים ולא תפקיד" . רמאות גדולה ושחיתות.
אמרו שהשתנו הכללים של העסקה בתפקיד בכיר בעיריה בתקופת בחירות
בלה… בלה.. נגרמו לי נזקים קשים , הוצאות, נזקי הסתמכות עוגמת נפש איומה (עזבתי עבודה אחרת. עזבתי מגורים עם בן זוג, שכרתי דירה באילת ושילמתי למתווך וכו.) . שהפכו לפסק דין תקדימי שבית הדין הארצי לעבודה הוציא בנושא של חוסר תום לב של מעסיק (ועוד במגזר הציבורי !) בכריתת חוזה ומו"מ לפני התחלת עבודה בתפקיד חדש. ליאור ארז נ' עירית אילת, ביה"ד הארצי שנת 2011. מסקנה: חבל שלא תבעת את הצבא. גועל נפש.