מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת להרכיב פאזלים.
משהו מהפעולה הזו, היכולת להרכיב תמונה שלמה מהמון חתיכות קטנות, תמיד מילאה אותי סיפוק. אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי היה הויכוח בכל ערב יום כיפור, איזה פאזל נרכיב השנה.
כשהייתי בהריון הראשון שלי, "ביליתי" את השבוע האחרון, ה- 41 במספר, בבית. (כבר לא יכולתי ללכת לעבודה, אחרי שהעברתי את החודשים השמיני והתשיעי במהלך יולי-אוגוסט… ). העברתי את השבוע הארוך הזה בהרכבת פאזל ("לידתה של ונוס" של בוטצ'אלי, 1000 חלקים) והשארתי אותו פתוח על השולחן, מורכב בחציו, כשיצאתי לחדר הלידה.
כשחזרתי הביתה כעבור יומיים, עם תינוקת קטנטנה בסל-קל, אני ממש זוכרת את עצמי מקפלת את הפאזל חזרה לקופסא וחושבת לעצמי "מי יודע מתי אגיע לזה שוב?". 
האמת, חזרתי להרכבת הפאזלים הרבה יותר מהר ממה שדימיינתי. זה התחיל ב-12 חלקים של דיסני (בעיקר פו הדב), והמשיך ב- 24 חלקים של דורה. אח"כ כבר הגיעו 36 חלקים של בוב הבנאי.
הילדים שלי לא הבינו איך לא נמאס לי להרכיב איתם את אותם הפאזלים שוב ושוב, ולמען האמת גם לבן זוגי זה לא היה ממש ברור.
היום, כשהילדים כבר גדולים, אנחנו מאתגרים את עצמנו בפאזלים מורכבים יותר של 500, 1000 ו-1500 חלקים. לעיתים קרובות מוצאת את עצמי נפעמת מהעובדה שתהליך הרכבת פאזלים מקביל בהרבה מובנים להתנהלות שלנו בחיים. ולמה אני מתכוונת?
בניית המסגרת
הטכניקה המוכרת ביותר להרכבת פאזלים, ולדעתי גם היעילה ביותר, היא להתחיל עם הרכבת המסגרת.
כאשר אנו בונים מסגרת ברורה לחיים שלנו, בין אם מדובר על התא המשפחתי, גידול הילדים, מקום העבודה, המקום שלנו בחיים, אז הכל מסביב מסתדר גם כן. כאשר הגבולות מוצבים והקווים הכלליים ברורים לפנינו, כל ההתנהלות קלה ופשוטה הרבה יותר.
גושי צבע גדולים, אבני יסוד ברורות
השלב השני הוא למצוא את את הצורות המרכזיות בפאזל. בין אם מדובר בחלק גדול וברור של התמונה, צבעים דומיננטים על שטחים נרחבים וכו', בדיוק כמו בחיים.
קודם כל אנחנו מניחים את אבני היסוד שלנו. הערכים הברורים, הדברים שחשובים לנו ביותר, הפעילויות שלא נוותר עליהן, הנתחים הגדולים של חיינו.
הפרטים הקטנים
אחרי שכל הגבולות מוצבים ואבני היסוד מונחות במקומן, ניתן להתחיל עם הפרטים הקטנים. הרווחים שבין הגושים הגדולים, הניואנסים הדקים. מה ניתן להוסיף לחיינו, כדי להפוך אותם לצבעוניים יותר, מחוברים יחד, משעשעים לעיתים?
החלק החמקן הזה…
לפעמים אנחנו נתקעים שעות על חלק. יודעים בדיוק איך הוא אמור להראות, מה גודלו, צורתו וצבעו. מחפשים מחפשים ולא מוצאים. ההמלצה שלי – קומו מהשולחן. לכו תתעסקו במשהו אחר. כשתהיו מוכנים, החלק יופיע מעצמו לפניכם. הוא יקפוץ לכן לעין, יגיד "הי, אני כאן!", וישתלב בצורה נהדרת בתמונה הגדולה. תאמינו לי- מנסיון.
גיליתי שגם שיחות הנפש העמוקות ביותר עם ילדי נערכות סביב שולחן הפאזל. כשהם רוצים לדבר על משהו ממש עמוק, ולא בדיוק רוצים שתסתכלו להם בעיניים, מאוד נח לחטט בקופסת החלקים, להשפיל עיניים ופשוט לדבר.
ללמוד על העולם דרך הפאזל
פאזלים אהובים עלי במיוחד הם של מפות העולם השונות או יצירות אמנות חשובות. באחד מימי כיפור בחרתי להרכיב עם הילדים פאזל של עבודות ואן גוך (1000 חלקים). לקח לנו 40 שעות ברוטו להרכיב אותו. שבוע אח"כ ביקרנו בהולנד. הייתם צריכים לראות את הניצוץ בעיניים של הקטנה שלי, כשזיהתה במוזיאון את התמונות שרק שבוע קודם לכן הרכיבה בסלון.
פאזל כמחבר בני אדם
מעבר לכל האמור לעיל, אני משתמשת בפאזלים גם בעבודה היומיומית שלי.
כאשר אני מעבירה סדנאות בארגונים, הרבה פעמים אני משתמשת בפאזלים על מנת להדגיש את חשיבות השת"פ בין צוותים, פיתוח תקשורת בינאישית ועוד.
(בתמונה – הרכבת פאזלים כחלק מסדנת פיתוח צוותים)
אשמח לשמוע סיפורי פאזלים שלכם, לראות תמונות של פאזלים מורכבים במיוחד ולקרוא היכן הרכבת פאזלים פוגשת אתכם בחיים.
הדס אהבתי מאד את ההקבלה בין הרכבת הפאזלים להתנהלות בחיים. גם כתבת מקסים. כשהבן שלי היהי קטן הרכבנו פאזלים לגילו. אחכ לא רצה, ועכשיו הזמנתי באינטרנט פאזל גדול- שתהיה לנו תעסוקה משותפת לזמן השהייה בבית. מחכים שיגיע..אדווח לאחר שנסיים להרכיב
תודה. ממתינה בסבלנות לדיווח.
מקסים מאד. מאד אהבתי בילדות להרכיב פזלים.
אחר כך עם הילדים ועכשיו עם הנכדות.
ההדס מקסימה הראייה שלך. ♥️
תודה שרה 🙂
מקסים
תודה 🙂
איזה יופי הדס.
את מדהימה
מקסים! אצלי ה היה טעם נרכש, עם השנים האהבה התחזקה 🙂
מקסים כתבת. אני על כך אוהבת פאזלים.
גם אני, בהריון הראשון הרכבתי פאזל (1000חלקים של פיקאסו) והלכתי ללדת לפני שסיימתי….. נשאר פתוח המון זמן, אפילו עברנו דירה תוך כדי, ובסוף הסתיים, עם כמה חלקים חסרים….
איפה אפשר להשיג היום פאזלים? זה של ואן גוך יפהפה
תודה עפרה,
יש בהרבה חנויות, וגם עושים משלוחים. הפיראט האדום, למשל. מאמינה שיש גם בסטימצקי וצומת ספרים
איזה יופי של מטאפורה לחיים!! גם אני מאוד אוהבת להרכיב פאזלים. מאמצת את הרעיון של לנצל את הימים המוזרים האלה כדי לחזור לאהבה נושנה… תודה על ההשראה 🙂
יאלה. הולכת להזמין פאזל!!!
אביב שמח
כתבת נהדר הדס! אהבתי את ההקבלה לחיים.
אצלנו, זה יחסית חדש, שכב לנו בבית המון זמן פאזל עם 1000 חלקים. דוידה, מתחיל עם הפאזל, כולנו, כולל הילדים בעיניין ולאט לאט כל אחד פורש, בדרכ הוא נשאר אחרון שלא מוותר, גם אם זה אומר שהפאזל פרוס על שולחן הסלון ובין לבין הוא עובר ומשלים עוד חלק/שניים/ שלושים.. הנחישות הזאת מעוררת השראה ממש, וכן, זה שיש משהו שמחבר בין כולנו ואפשר לדבר תוך כדי – בכלל בינגו!
רכשנו לפני שנים פאזל מסובך 1500 חלקים של ואן גוך ( Star night) יש לנו כל החלקים כי שמרנו על שטיח.
שתי שאלות:
1. איך פותרים אותו? טיפים כי רובו חלקים במספר גדלים וצבעים כהים עם זריקות צבע בקטן.
2. בתקווה נואשת שנסיים אותו, איך מעבירים אותו למסגור כאשר הוא על השטיח.
תודה רבה לכל מענה
הי שרון,
גם אנחנו בדיוק באמצע אותו הפאזל של ואן גוך. |רק" 1000" חלקים.
כן, אכן מאתגר במיוחד.
העצות שלי:
1. המון המון סבלנות…. ולא להתייאש.
2. כשאין יותר מידי שוני בצבעים, אז נעזרים בשוני בצורת החלקים. לחלק אותם לחלקים "רגילים" (שתי בליטות, 2 מגרעות) ולצורות ייחודיות ופשוט לעבור (כאמור בסבלנות) חלק חלק.
לגבי מעבר ממשטח למסגור. השיטח הטובה ביותר שאני מכירה, לרכוש דבק פאזלים. אפשר בחנויות מתמחות או און ליין. זה דבק שקוף שמורחים ואז הוא מחבר את החלקים.
להעביר בזהירות לקרטון ביצוע קשיח (בריסטול רגיל א מספיק טוב), ובעדינות ובזהירות להעביר למסגור.
בהצלחה גדולה.
תודה רבה!!! ננסה שלא להתייאש. זה הפאזל הראשון שלנו ( פרט למה שעשינו עם הילדים כשהיו קטנים) ובגלל שאנחנו אוהבים מאד את ואן גוך ואת התמונה הזו, זה מה שהיה בזמנו בחנות קנינו.
בקיצור התחלנו בענק ובלי ניסיון. אעדכן אם הצלחנו.שוב תודה ובהצלחה גם לכם!
היי הדס,
תודה על העידוד!!! סיימנו את ואן גוך ליל כוכבים 1500. זה היה הפאזל הראשון שלנו אז לקח לנו הרבה זמן אבל מאד נהננו והתאהבנו ברעיון. מסגרנו אותו והספקנו אף לסיים פאזל נוסף הפעם של קנדינסקי.
יש לך רעיון מאיזה אתר אפשר לרכוש פאזלים של יצירות אמנות?
שוב תודה
ברכות! יש בסטימצקי ויש גם באתר של בוק דפוזיטורי.