בערך אחת לשנה אני מעלה פוסט לפייסבוק, בו אני מראה סרטון עם סיום מחברת אחת ותחילת מחברת אחרת, חדשה.

ככה זה נראה, לחצו על הקישור –  וידאו סיום מחברות . (אתם בכלל מוזמנים לערוץ היוטיוב שלי, יש שם כמה סרטונים כאלה).

הפוסטים הללו זוכים בדר"כ להמון תגובות ולהמון שאלות: מה הן המחברות הללו? מה את כותבת בהן? את כותבת כל יום? הבטחתי תשובות, והרי הן לפניכם.

מחברת הצלחות

עוד כשהייתי ממש צעירה, בחטיבה ובתיכון, נהגתי לכתוב ביומן שלי. כמו לכולם, היה לי יומן תלמיד, רק שאף פעם לא כתבתי בו מה היו השיעורים או מתי המבחנים. לא הייתי ממש חזקה בלימודים, וזה אנדרסטיימנט…

מה כן כתבתי? מה עשיתי בכל יום, אם הלכתי לעבודה (כן, אני עובדת מגיל 12), כשיצאתי עם חברים לסרט – הדבקתי את כרטיס הכניסה, כשהלכתי להצגות – כנ"ל.  אם יצאנו פאבים או למסיבות, כתבתי גם כן. עם מי הייתי, איפה ישבנו וכו'.

כשהתגייסתי הפסקתי עם המנהג הזה, כי פשוט לא היה לי יומן. ולכתוב בכל יום במסגרת "יומני היקר", פשוט לא היה לי זמן וכנראה שגם לא היה לי צורך.

השנים עברו ונקפו. הקריירה הצבאית שלי התקדמה, נולדו הילדים. ואז בשנת 2007 נסענו לרילוקיישן לארה"ב. לקראת הנסיעה היתה לי מחברת מלאה ברשימות TO DO לקראת המעבר. מדובר על עשרות רשימות עם עשרות משימות בכל אחת מהן. להעביר חיים שלמים, כולל קריירה, 3 ילדים, סידורים של כל מה שצריך לטפל בו בארה"ב, סידורים של כל מה שצריך לטפל בו בארץ. רשימות, רשימות ועוד רשימות.

כשחזרנו לארץ לאחר 4 שנים השתמשתי באותה המחברת לטיפול בכל הדרוש לחזרה.

מייד כשהגענו לארץ, התחלתי מחברת חדשה. הייתי במצב חדש שלא הייתי בו אף פעם. לא עבדתי והכיוון לא היה לי ברור. כאמור, אני עובדת מגיל 12, ואף פעם לא חיפשתי עבודה. תמיד המשרות והתפקידים הגיעו אלי. פתאום מצאתי את עצמי בשטח לא מוכר. התחלתי כל בוקר ברשימה חדשה, מה עלי לעשות היום, בתחומי חיפוש העבודה, לימודים (די מהר התחלתי ללמוד אימון באוניברסיטת חיפה), הבית, הילדים, אני עצמי ועוד.

בתום כל משימה הייתי מוחקת אותה מהרשימה ובסוף כל יום הייתי מעבירה את כל מה שלא הספקתי לעמוד הבא במחברת. מהר מאוד גיליתי כמה הדבר הזה מתסכל.

העניין הוא כזה- כאשר אנחנו מוחקים את המשימות אותן ביצענו, מה שמתגלה לעניינו בסוף היום הוא מה שלא עשינו. ולהעביר בכל יום את המשימות מזכיר קצת את סיזיפוס דוחף את הסלע במעלה ההר.

אז הגעתי ל-2 מסקנות.

1. אני מנהלת את רשימות ה- TO DO שלי באופן אחר. בצורה מרוכזת, וכל משימה אותה ביצעתי, אני מדגישה בצהוב. בסוף היום קופצות לי ההצלחות.
2. ניהול עוד מחברת: מחברת הצלחות. וכך נולדה המסורת, אשר אני דבקה בה משנת 2011.

מחברת ההצלחות שלי.

את המחברות עצמן אני קונה בדר"כ בחו"ל, לעיתים קרובות בחנויות מוזיאונים, אך לא תמיד. אני כותבת במחברת בכל יום. במידה ופיספסתי, אני משלימה בימים הבאים. אני כותבת במחברת כל מה שעשיתי באותו היום. פגישות, קורסים, אימוני ספורט, בילויים, ארוחות משפחתיות. כותבת רק דברים טובים.

הרעיון מאחורי פעולה זאת – להכיר תודה על מה שיש לי ועל מה שאני עושה.

אנחנו עושים בכל יום כל כך הרבה, ולעיתים קרובות מטים את ההתייחסות שלנו, את תשומת הלב ואת האנרגיה שלנו רק למה שלא הצלחנו או לא הספקנו, או ביצענו שלא לשביעות רצננו. זו נטיה טבעית של בני האדם והיא נקראת "הטיית השליליות". יש הסבר נוירולוגי שלם לנטייה הזו, אחסוך אותו כרגע מכם. הרעיון הוא להסב את תשומת ליבנו לדברים הטובים שקרו לנו בכל יום, והם רבים ממה שאנחנו נוטים לחשוב.

אני מדביקה במחברת מכתבים וברכות שקיבלתי, מצרפת כרטיס כניסה להופעות (כשעוד היו), כרטיסי עלייה למטוס (כשעוד היו בשימוש), מפיות ממסעדות ועוד.

אני מצרפת מדבקות המיועדות ליומנים, כאלו שאני קונה בארץ, בעיקר של יעל יניב, וכאלה שאני קונה בחו"ל, וכמובן המון וושי טייפ, כי וושי טייפ מקשט כל דבר בחיים.

אין על וושי טייפ

בשנים האחרונות אני מוסיפה אלמנטים אמנותיים שאני לומדת בחוג יומן ויזואלי אצל יפעת לביא, ואז נוספות החותמות, ניירות מיוחדים שאני מכינה בעצמי בטכניקות שונות וקולז'ים.

מדי פעם אני חוזרת למחברות קודמות. נהנית להזכר בטיולים שערכתי, בהצלחות הקטנות והגדולות, שואבת רעיונות וכח להמשך.

בכל פעם שאני מתחילה מחברת חדשה אני נמצאת בעיקר בסקרנות גדולה לגבי מה תביא איתה התקופה הקרובה, אלו חלומות אגשים ואלו מטרות אקדם.

גם אם אתם פחות מתחברים לכתיבה יומיומית, הדבקת נצנצים למיניהם או וושי טייפ לסוגיו, אני ממליצה בחום כן לכתוב בכל ערב את התודות שלכם, את ההצלחות, קטנות וגדולות. זה נותן המון כח להמשיך.

אשמח לשמוע על ולראות את המחברות שלכם.