המסע לקראת המסע. ההכנות לקילימנג'רו

Home/אין מקום שהוא רחוק מדי | בלוג/המסע לקראת המסע. ההכנות לקילימנג'רו

המסע לקראת המסע – פוסט ההכנות לקילימנג'רו

ב- 11.1.18 נאמרה ההחלטה בקול רם לראשונה.

היה זה במחנה אימוני ריצה בצפון, כשבערב שאלו המאמנים שלנו, "מה מטרה הבאה שלכם?".

היד שלי התרוממה באוויר ואמרתי "עד גיל 50 אני רוצה לטפס את הקילימנג'רו". זה קרה הרבה יותר מהר.

תקציר הפרקים הקודמים

כתבתי בהרחבה על הסיבות שהניעו אותי לקבל את ההחלטה בפוסט קודם, אותו ניתן לקרוא ממש בלחיצה כאן. בקצרה, לאחר 2 ריצות מרתון שלם (42.2 ק"מ) חיפשתי את האתגר הבא. איכשהו היה לי ברור שמדובר בהר, והיה לי ברור שזה לא יהיה האוורסט. חברה פירסמה פוסט בפייסבוק שהיא טיפסה את הקילימנג'רו, וזהו – הרעיון נשתל.

הקילינמג'רו. התמונה לקוחה מגוגל. בפעם הבאה זו כבר תהיה תמונה שאני אצלם

למי שלא יודע, הקילימנג'רו הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה וההר הגבוה ביותר בעולם העומד לבדו ואינו חלק מרכס הרים. הוא מתנשא לגובה 6000 מ'. (בעצם 5,895 מטר, אבל לא נהיה קטנוניים).

אז מה היה לנו מרגע ההכרזה?

ראשית, היו כמה חברות שמייד קפצו על ההצעה והתחלנו יחד בבירורים.  נערכה פגישה עם דודו יפרח, מ"טיפוס טבעי", ושרון גינדי חברתי היקרה מקבוצת הריצה הודיעה רשמית כי היא מצטרפת אלי.

עד סוף פברואר הייתי עסוקה באימונים לריצת המרתון וחודשי מרץ ואפריל הוקדשו בעיקר להתאוששות.

המשכתי בשגרת האימונים הרגילה שלי, אימון פעם בשבוע עם קבוצת הריצה שלי, ריצה ארוכה יותר בשבתות, בעיקר עם "חיות השטח", יוגה ופילאטיס כל שבוע.

גרף עליות באימון טיפוסי

מחודש יוני הוספתי עוד אימון עליות פעם בשבוע. בנתיים עדיין בריצה.

אימונים מנטליים

כמו שאני אומרת תמיד, רוב העבודה נעשית בראש. ברגע שהראש מכוון למטרה, הרגליים כבר יעשו את העבודה.

אז איך מתכוננים מנטלית לטיפוס על הקילימנג'רו?

זה התחיל בלקרוא חומר. ספרים, פוסטים בבלוגים שונים, צפייה בסרטים ביוטיוב.

המשיך בספירה לאחור ששרון חברתי עורכת באינסטגראם, מאז יום 200 בערך.

לדבר על הנושא, להלהיב אחרים וע"י כך להמשיך ולהלהיב את עצמי, כי אם לא, עשוי להיות בילבול אותיות ואז זה "להבהיל" את עצמי.

לאט לאט חילחלה העובדה שאני אשכרה הולכת לעשות זאת.

אימונים פיזיים

כאמור, הייתי כבר בכושר סביר. בחודש יולי נסעתי עם קבוצת הריצה שלי NR SPIRIT למחנה אימונים בבולגריה, ממנו חזרתי בכושר מצויין. המשכתי את שגרת האימונים, מתוך ידיעה שאני תכף נוסעת לחופשה משפחתית בחו"ל, חוזרת לאימונים וב- 8.9 יש לנו אימון ראשון עם קבוצת הטיפוס.

רק שתכנונים לחוד ומציאות לחוד.

כשהיינו בסיצילה, עליתי על סירת מנוע, וכדי לא להעמיס עליכם את הסיפור כולו, חטפתי חבלה די רצינית בצלעות, שהשביתה אותי מכל האימונים (כולל ריצה, הליכה, יוגה, פילאטיס), למשך 5 שבועות. כך קרה שהגעתי ל"מבחן הקבלה", האימון הראשון בטיפוס, לאחר "מנוחה" של 5 שבועות.

"השבת"

לנצח נצחים שרון ואני נתייחס לשבת ההיא של ה- 8.9, (יום לפני ראש השנה) בתואר "השבת".

נפגשנו, חברי הקבוצה שהתגבשה, כולל דודו שאותו כבר הכרנו וכפיר לביא, המדריך שבפועל ייצא איתנו אל ההר, בתחילת המסלול של נחל עמוד עליון.

פה עוד (קצת) חייכתי

שרון ואני הגענו במצב רוח מרומם. שבועיים קודם לכן קנינו את נעלי הטיפוס המומלצות (עוד תקראו בהרחבה על הציוד בהמשך), הצטיידנו בתיק, מקלות הליכה, אוכל, הרבה מים. וגם הרבה בטחון עצמי. הרינו שתינו מרתוניסטיות. שרון עשתה טריאתלון בחודש יוני, אנחנו בכושר. בקיצור – שאננות לשמה.

ואז התחלנו לטפס. ולטפס. ולטפס. הקבוצה נהדרת, אנשים נהדרים, מדריכים מנוסים ומקצוענים. אבל הטיפוס – אוי הטיפוס.

התחלנו מנחל עמוד עליון, טיפסנו לעבר מצפה הימים, וכחשבנו שסיימנו, המשכנו לעבר חמדת ימים.  סה"כ כ- 1000 מ' טיפוס על פני כ- 14 ק"מ.

גרף הטיפוס ב"השבת"

אולי היו אלו הנעליים החדשות (אחסוך מכם את תיאורי השלפוחיות), אולי החום הרב ששרר באותו היום, אולי השאננות, אולי המנוחה הכפויה של 5 השבועות הקודמים. התוצאה הסופית – היה לי קשה. (לא מאתגר, לא מקדם – קשה!)

זה לא שחשבתי שלא אצליח. זה לא שחשבתי שאני פורשת. רק שהיה לי ממש קשה.

בדרך הביתה שרון (שגם לה היה המסלול קשה) ואני דיברנו על כך רבות (במעט הכח שנותר לנו). הבנו שזה שאנחנו בכושר זה לא אומר כלום ושאנחנו צריכות לחשב מסלול מחדש. מאותו הרגע, (ברגע שהרגליים החלימו מהשלפוחיות), התחלנו להתאמן באופן רציני. בתחילה התאמנו פעם בשבוע באזור קרוב אלינו (הר הזבל בהוד השרון, חורשים) ובשבתות הרחקנו. בכל שבוע הוספנו מרחקים וגובה, ובכל שבוע בדקנו עוד ועוד ציוד. קראנו לזה "זמן רגליים". כמה שיותר יותר טוב.

בדרך לבית מאיר

התחלנו לחרוש את הרי ירושלים – הר כרמילה, רכס משלטים, כיסלון, הר מאיר ועוד, כשברוב המקרים גונן, אישי היקר, לוקח אותנו ומנווט עבורינו. כל שנדרש מאיתנו זה פשוט ללכת.

אח"כ כבר התחלנו גם לנווט לבד, עפ"י מסלולים שגונן בנה עבורינו. לדוגמא – תחילת מסלול בזנוח, עליה לבר גיורא – ירידה בסטף ועלייה להר הטייסים. 18 ק"מ הליכה, כ-850 מטר טיפוס.

העלייה בנחל מירון
עוד מהעליה למירון
פיסגת הר מירון
גרף העליה של הר תבור

הוספנו אימונים בצפון – נחל יגור עם החברה מהקבוצה, ואז ברצף של שבוע כן – שבוע לא שרון ואני תפרנו את הר תבור, שבועיים לאחר מכן את הר מירון ושבועיים לאחר מכן, כאימון מסכם יחד עם הקבוצה וכפיר המדריך – את החרמון.

1500 מטר טיפוס בכ-14 ק"מ מסלול.

כבשנו גם את החרמון

מאימון לאימון הרגשנו איך אנחנו משתפרות, מתחזקות, מתמודדות טוב יותר עם הציוד (תיק חדש, נעליים, מקלות, הליכה בגשם, בבוץ, החשיבות של תרמוס עם קפה טוב).

ובדרך – צברנו חוויות, צחקנו בלי סוף, הכרנו את הארץ, ערכנו מורשות קרב (בעיקר אני, שרון עולה חדשה ממקסיקו) תרגלתי ספרדית וראינו פריחה מרהיבה ומלא בעלי חיים.

פיזית – נראה לי שאנחנו מוכנות.

ציוד, ציוד ועוד ציוד

הרכישות התחילו די מהר.

כאמור זה התחיל בנעליים שדרשו זמן הסתגלות. בחרנו בנעלי La Sportiva, בהמלצת דודו.

מקלות וציוד נוסף השאלתי מאחי איתמר, שהוא טפסן וטיילן ידוע.

חברים טובים לדרך.

ההר עצמו משתרע על פני 3 אזורי אקלים. מתחילים ביער גשם, לאחר מכן מגיעים ל"סוונה" ובפיסגה זהו קרחון עד.

מה שזה אומר שצריך להערך בהתאם:

ביגוד

בגזרת המכנסיים למשל , צריך מכנסי טיולים. בהתחלה צריך גם מכנסיים דוחי מים שיגנו עלינו מפני הגשמים העזים שעלולים (ואנחנו מקווים שלא)  לרדת. זאת אומרת סוג של מכנסי סערה.

ככל שמטפסים למעלה, נוספת שכבה תחתונה של מכנסיים תרמיים, וביום הפסגה גם מכנסיים המותאמים לשלג. ככה זה נראה.

המכנסיים

אותו כנ"ל לגבי החולצה / מעיל גשם גורטקס / שכבה תרמית לבידוד / פליז / מעיל פוך חם במיוחד לימים האחרונים.

חלק עלוין – תמונה מדגמית

וכמובן גרביים, כפפות (שני זוגות), חמצוואר, צעיפים, כובעים וכו'.

לא לשכוח שקיות חימום

בגזרה השינה

שק שינה שמתאים ל- 7- מעלות, עוד בטנה מחממת שמוסיפה עוד 14 מעלות, מזרון מבודד, (אני הוספתי שמיכת הימלטות), ושרון הנהדרת קנתה לנו כריות מתנפחות. הכל כדי שיהיה לנו נח באוהל המשותף שלנו.

שק שינה וכל מה שמתלווה

תרופות והגיינה

שמתי רק מדגם מייצג. נוסעים לאפריקה, אז זה אומר 4-5 חיסונים. כדורים נגד מחלת גבהים (שאף אחד לא מבטיח לנו איך נתמודד איתה ואיך הגוף יגיב), כדורי מגנזיום, מלחים לשמירה על מאזן נכון בגוף והמנעות משרירים תפוסים. לא שמתי בתמונה את דוחה היתושים, הפלסטרים, הטראומיל, כדורים נגד אלרגיה, ארניקה, סתם אקמול וכו'. חסכתי מכם.

תרופות ושות'

מה שכן, 8 ימים של שהייה בשטח, ללא מקלחת וללא שירותים מסודרים – אין לי ספק שזו תהיה חוויה….

אוכל ושתייה

אוכל מספקים לנו על ההר,יחד עם זאת חשוב שנביא איתנו ג'לים ותמרים (של משק חביב – חקלאות ציונית בערבה) לצורך אנרגיה זמינה, חטיפי חלבון לתוספת לשרירים וכמובן נקפיד על שתייה מרובה. על ההר אסור להעלות בקבוקי פלסטיק מטעמי איכות סביבה, ומה גם שיש סיכוי שבגבהים המים יקפאו ולכן, הצטיידנו גם בבקבוקים תרמיים.

אוכל, קדימה אוכל

ג'דג'טים – באחריות גונן

מטען סולרי, פנס ראש, אמצעי תיעוד ועוד.

בקיצור – נראה לי שאני מוכנה.

תמיכה מנטלית, מורלית ורגשית

אז המסע לקראת המסע להר מגיע לסופו, ורגע לפני שנצא אל הדרך אני מבקשת להודות לכמה אנשים.

בראש ובראשונה למשפחה הקרובה שלי. גונן והילדים נעה, אורי ואיילת שסבלו מהעדרותי כמעט בכל שבת בחודשים האחרונים, שסובלים את הדיבורים שלי, ובכלל את השגעונות שלי.

גונן הנהדר שדאג למסלולים, הסיע, הקפיץ, ניווט, הכין קפה, צייד אותי ובעיקר תמך ותומך לכל אורך הדרך.

שרון חברתי הנהדרת למסע. לא יכולתי לבקש פרטנרית טובה יותר.

חברותי וחברי לקבוצת הריצה שתומכים ומעודדים.

למטפלים שלי:

הילה בר סלע על העיסוי

מיכל ברש על השיאצו

יואל גולדברג על הדיקור

שרה אדוט על הפדיקור הרפואי

אלון עקיבא על הפיזיותרפיה

חברי לקבוצת הטיפוס ובראשם המדריכים דודו וכפיר שעונים על כל שאלה, בכל שעה, בסבלנות אין קץ.

אז ב- 16.1.19, יומיים אחרי יום הולדתי ה- 46, אני יוצאת אל הדרך.

מבקשת לסיים במילים של כפיר שאמר שהוא יעשה כל שביכולתו להביא אותנו אל הפסגה, אבל שהוא לא מבטיח כלום. הוא מבקש ואני מבצעת –

"בואו אל ההר בצניעות ובכבוד. הוא גדול יותר מכל מה שחוויתם עד היום".

ותודה לכם, קוראים יקרים שאתם איתי כאן ונותנים לי רוח גבית.
בברכת "אין מקום שהוא רחוק מדי…"

About the Author:

הדס וילף - מאמנת אישית ועסקית. מובילה תהליך של מעבר מסודר וממוקד ממחשבות --> למילים --> למעשים!

37 Comments

  1. אילת דצמבר 30, 2018 at 5:38 am - Reply

    ההתרגשות ממש מורגשת באוויר, שיהיה בהצלחה (לכולנו ) אהבתי מאוד מאוד את המשפט של בואו להר בצניעות ובכבוד… נכון בכלל לכל דבר שאנחנו עושות בחיים. חיבוק גדול

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 6:05 am - Reply

      לגמרי בהצלחה לכולנו.
      מקווה להפגש על ההר.
      בצניעות וכבוד.

  2. דבי קצב דצמבר 30, 2018 at 7:22 am - Reply

    העיקר שזו מטרה שמהנה עבורך! תהני מהניתוק מהרשתות במשך 10 ימים…..יהיה מטהר ללא ספק.

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 7:52 am - Reply

      כן, ניסוי מעניין זה יהיה….

  3. Liad דצמבר 30, 2018 at 8:51 am - Reply

    וואוו…. מתרגשת בשבילך ומחכה לרשמים ולחוויות. בהצלחה!

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 9:20 am - Reply

      יש לי הרושם שעוד תקראי על זה… 🙂

  4. Irit yanir דצמבר 30, 2018 at 9:04 am - Reply

    ואיי הדס, מדהים! אין גבול לאתגרים, להתמודדות ולדביקות במטרה! בהצלחה רבה…

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 9:20 am - Reply

      תודה. מבטיחה לצלם הרבה.

  5. michal דצמבר 30, 2018 at 10:53 am - Reply

    וואו וואו וואו, איזה מסע מדהים ומרגש לא פחות מהמסע על ההר עצמו. כל כך מצפה כבר לקרוא על האחריי. והמשפט של כפיר.. כל כך חזק!

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 11:05 am - Reply

      תודה. יש לך חלק חשוב במסע הזה.

  6. shiri דצמבר 30, 2018 at 12:05 pm - Reply

    מעוררת השראה בכל פעם מחדש. בהצלחה יקרה שלי! גאה בך

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 3:14 pm - Reply

      תודה יקירה!

  7. יעל דצמבר 30, 2018 at 2:28 pm - Reply

    מרגש לחוות דרכך את הדרך, את המסע אל ההר הגדול… שומרת את התובנות והרשימות הנפלאות שלך. מתייקת בזכרוני ובין החלומות שלי לטיפוס. המשפט של כפיר חזק ועוצמתי… מחכה ומצפה לחוויות של אחרי. חיבוק!

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 3:13 pm - Reply

      מבטיחה לבוא לחבק 🙂

  8. מיכל ירון דצמבר 30, 2018 at 3:56 pm - Reply

    כמו בכל דבר שאת עושה – מחושבת, מאורגנת, ומקור עצום להשראה. אני בעיקר מחכה שתהיי כבר אחרי, ולא רק כדי לקרוא את הפוסטים… 🙂

  9. ויקי גורשטיין דצמבר 30, 2018 at 4:17 pm - Reply

    הדס, איזה מדהימה שאת! שיהיה המון בהצלחה על ההר. אני חייבת לציין שהתיאור שלך אפילו עושה לי חשק לטפס בעצמי. מחכה לפוסט הסיכום שלך.
    המון בהצלחה!

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 6:53 pm - Reply

      כשאחזור אתן לך את כל הטיפים לטיפוס העתידי שלך. 🙂

  10. רחל ארליך דצמבר 30, 2018 at 4:36 pm - Reply

    טוב, אז גם אני בסוג של מסע אתגרי – לכתוב לך תגובה, ושתיקלט… (-:
    הפוסט הזה תפס אותי בעיצומם של הרהורים על אתגר וקושי, ועל מי רשאי לאתגר (אנחנו את עצמנו או שזה לגיטימי לאתגר אחרים?) ועל המשמעות של אתגרים כאלה וכאלה, ועל הנטיה שלנו לוותר (לעצמנו, ובעיקר לצעירים מאיתנו) כשהאתגר, וזה קורה, קשה. ממש.
    ואז קראתי אותך. וכתבת פוסט כל כך יפה ומסודר על מה שבעיני הוא אתגר עצום בפני עצמו: הלפני. התכנון, האימון, הנכונות להתכונן כל כך הרבה זמן למשהו שרוצים, ולא לוותר באמצע. לא לוותר גם כשקשה, וגם כשלא רואים שמתקדם (כך כתבת: "זה לא שחשבתי שלא אצליח. זה לא שחשבתי שאני פורשת. רק שהיה לי ממש קשה" – כל כך אהבתי את המשפט הזה!). לארגן עוד דבר ועוד אחד, לסמן "וי" ברשימה, סעיף אחר סעיף. בקיצור, כמו שאמרת: מסע. מסע שלם בפני עצמו.
    מחכה לשמוע אותך מספרת על המסע השני, זה שלקראתו עשית את המסע הזה;
    מאחלת שתאמרי, "היו שני מסעות, נפלאים ושווים".

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 6:53 pm - Reply

      תודה רבה על תגובה כל כך משמעותית.
      שמחה שצלחת את "המסע" ועמדת בו 🙂
      מבטיחה פוסט – פוסט טיפוס.

  11. Meira Or-Lavan דצמבר 30, 2018 at 4:36 pm - Reply

    בהצלחה!!!! ממשיכה לעקוב אחריך
    ואחרי זה תבואי ותנוחי איתנו בשביל ישראל 🙂

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 6:52 pm - Reply

      לגמרי בתכנון!

  12. Michal agam דצמבר 30, 2018 at 4:38 pm - Reply

    אין לי מילים ! איזה רצינית את !!! בהצלחה בהמשך הדרך

  13. קרני דצמבר 30, 2018 at 6:11 pm - Reply

    הדס יקרה, תהני מכל צעד בדרך המדהימה שאת עושה ותשמרי על עצמך. אני עוקבת בסקרנות רבה 🙂

    • hadas דצמבר 30, 2018 at 6:52 pm - Reply

      תודה יקירה!

  14. Sharon דצמבר 30, 2018 at 7:00 pm - Reply

    Omg!!!!! You have a special gift… i almost cried from reading it…. im so happy we are doing this together… yalla darling… let’s conquer the roof of africa!

  15. מירית חביב דצמבר 30, 2018 at 7:20 pm - Reply

    אחותי ה-אלופה !
    כל כך גאה בך, סעי לשלום ותחזרי בשלום – מחכה כבר לשמוע מה "הפסגה" הבאה שתכבשי.
    אוהבת מלא !

  16. עופרי פז דצמבר 30, 2018 at 9:02 pm - Reply

    וואו! בהחלט מסע במלוא מובן המילה! אהבתי גם את ההגדרה שלך של המסע בדרך למסע, מאוד מתחברת! תותחית על

    • hadas דצמבר 31, 2018 at 5:06 am - Reply

      תודה רבה עופרי, שנה טובה.

  17. עפרה דצמבר 30, 2018 at 9:56 pm - Reply

    מהמילה הראשונה עד האחרונה. אין לי מילים הדס חוץ מאולי להגיד שאת חיה את החיים עם על הג'וס. מעוררת קנאה.
    אני אוהבת אותך ומחכה לך כאן עם חיבוק של אחרי.

    • hadas דצמבר 31, 2018 at 5:05 am - Reply

      מחכה וממתינה לחיבוק. 🙂

  18. Gaya דצמבר 31, 2018 at 9:44 am - Reply

    וואו. איזו התרגשות. עלו והצליחו

  19. Tami Zifroni ינואר 1, 2019 at 12:19 pm - Reply

    מחכה כבר לפוסט שאחרי, ורק אוסיף על כל המילים המרגשות והסופרלטיבים המדויקים שנאמרו לך ועלייך כאן, הדס'קלה אהובה ויקרה – שאני הכי גאה שאנחנו חברות ושאני לומדת ממך המון, בצניעות ובכבוד..

    • hadas ינואר 2, 2019 at 8:55 am - Reply

      תודה רבה, יקירה.

  20. חן ינואר 2, 2019 at 8:45 am - Reply

    מתעפלת ממך
    נגמר לי קצת האויר בלי לטפס, רק מלקרוא.
    מחכה לחויות שתספרי אחרי

  21. סמדר גולן ינואר 2, 2019 at 2:46 pm - Reply

    זה ממש מרגש הדס,
    אפילו הצטברה לחלוחית בעיניי…
    את מחויבת באופן מדהים ואת אותנטית והמסע שלך נשמע מרתק
    אפילו טיפ טיפה עושה חשק

  22. אורית שטלצר ינואר 3, 2019 at 5:43 am - Reply

    וואו! מרגש… התיאורים מכניסים לאווירה ומעוררים חשק לכבוש את הפיסגה. בהצלחה הדס, ובהנאה רבה במסע!

  23. מאיה פלד ינואר 13, 2019 at 11:27 am - Reply

    הדס אהובה,

    לטפס. לעלות למעלה. להתאמץ. להרגיש שמסוגלת.

    להאמין בתהליך, לסמן יעד ולהגיע אליו.

    כל כך הרבה נקודות מעוררות השראה.

    בהצלחה ותודה!

Leave A Comment