בחודש מאי האחרון נסענו לסוף שבוע זוגי ארוך בוינה.
בגלל עניינים טכנים טסנו בטיסות נפרדות וכך יצא שהגעתי לעיר כמה שעות לפני גונן.
מייד אחרי שהתמקמתי במלון ירדתי ללובי, ביקשתי מפה של העיר, מיקמתי על המפה את אחת הכתובות המעניינות ביותר לדעתי בעיר והתחלתי ללכת. שמתי פעמי לנקודת ציון חשובה בהיסטוריה, באחד התחומים החשובים לי ביותר, פסיכולוגיה.
.הבית של זיזמונד פרויד הפך למוזיאון ואני התרגשתי בכל חדר וחדר
[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
כשאני מטיילת בחו"ל, בעיקר בערים אירופאיות בעלות היסטוריה ארוכה, אני משתדלת ללכת כמה שיותר ברגל ולהמנע עד כמה שניתן משימוש בתחבורה ציבורית.
אני נהנית להסתובב ברחובות, להסתכל על האנשים, על מיבנים, על גינות ציבוריות. אני מוצאת את עצמי מתבוננת בפרטים הקטנים ומחפשת את הדברים הייחודיים.
בערים אירופאיות אני מרותקת ומתפעלת תמיד מדלתות הכניסה המסיביות הניצבות בפתחי הבתים. אני מדמיינת לעצמי מאילו עצים ענקיים הן עוצבו, כמה עבודה הושקעה בהן ע"י בעלי מקצוע עם כלי עבודה מיושנים וכמובן, על מי נכנס ויצא דרכן המרוצת השנים.
בוינה גילינו עוד פרט קטן, שלא ראינו בשום מקום אחר. הרמזורים להולכי הרגל מיוחדים ויחודיים. בכל פעם הופתענו לגלות רמזור אחר.
זה התחיל עם הרמזורים לרוכבי האפניים, שהיו מאוד הגיוניים כיוון שהעיר מרושתת בשבילי אפניים.
ואז התחלנו לשים לב לרמזורים המיוחדים באמת
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
רמזורים זה משהו שאנחנו מסתכלים עליו באופן קבוע ותדיר. זהו לכאורה פרט קטן, אבל חשוב.
תגידו, מתי לאחרונה הסתכלתם על פרטים קטנים באמצע שגרת היומיום שלכם?
לא סתם אומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", בעצם, הפרטים הקטנים הם שנותנים את הטעם לחיים.
בחו"ל זה קל. אנחנו נמצאים ב"מוד של חופש", מבקשים לספוג כמה שיותר מהסביבה שלנו.
לדוגמא בוינה הקפדנו, כמנהג המקום, לשבת כל יום בבית קפה אחר ולאכול עוגה. התענגנו על הטעמים והמרקמים בכל יום מחדש. אפשר לנעוץ מזלג בשנייה שהעוגה מגיעה לשולחן, ואפשר גם לגלות שהשוקולד כל כך מבריק שהחלון העליון של בית הקפה משתקף בו.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
עמדנו בתור, בסדר אירופאי מופתי, על מנת להכנס לארמון הקיסר. אפשר היה להתלונן על התור (שבאמת לא היה מאוד ארוך) ואפשר היה להסתכל בתשומת לב מסביב ולגלות שאריחי הריצפה עשויים ממשושי עץ יפייפיים.
אני שואלת את עצמי, וגם אותך, למה שלא נחפש את הפרטים הקטנים והמרגשים גם ביומיום. בשגרת הבתים והרחובות שלנו?
לעצור, להסתכל, להכניס למודעות ולהנות.
אפשר ללכת ברחוב ולגלות שמעבר לגדר של אחד הבתים צומח וגדל רימון יפייפה.
או ממש לראות את עלי הבוגונביליה המרתקים ולא רק לחלוף על פניהם כלאחר יד.
חיבתי לצבע הסגול ידועה ברבים (איך הלכת לנו, פרינס? איך?), ושפר גורלי לחיות בעיר מלאה בעצי סגלון, כך שפעם בשנה כל העיר נצבעת בסגול. תחילה על העצים ואח"כ על המדרכות.
כשאנחנו מטיילים בארץ, מעבר להסתכלות על הנוף בכלליותו, אנחנו מחפשים גם את הפרטים הקטנים. את הדבר הזה שעושה את ההבדל.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
כשאני מביאה את הנושא למודעות, כשאני ממש מחליטה להסתכל על הדברים אחרת, גם דבר מעצבן כמו חתיכת אבטיח שנופלת ומכתימה את השיש במטבח, הופכת ליצירת אמנות.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
ועוד תמונה אחת קטנה לסיום, אפרופו וינה. רשת מלונות הילטון שמה לעצמה כהרגל כבר כמה שנים, לשים ברווזי פלסטיק קטנים בחדרי האמבטיות.
כשאני יודעת שאני עומדת להתאכסן באחד ממלונות הרשת, אני מחכה בכליון עיניים לראות איזה ברווז יקבל את פני הפעם.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]
אני מזמינה אותך לחפש את הפרטים הקטנים, לשים אליהם לב, להגיד להם תודה וכמובן לשתף אותי בתגליות ובתמונות.
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
מקסים!
תודה (:
זה באמת הרבה יותר פשוט להסתכל על הדברים הקטנים בחו"ל מאשר בארץ
וזו בדיוק הסיבה להחליט ולבחור להסתכל עליהם גם בארץ 🙂
ברוכה השבה !
הכי מדוייק!!
אומרת זו ששמה כל כך הרבה תשומת לב לפרטים הקטנים 🙂
היה כיף לקרא! שבוע נפלא, מתלא בהפתעות חדשות ומשמחות.
תודה יקירתי,
גם לך:-)
מסכימה עם כל מילה. ברגע שפתחתי עמוד עסקי בפייס והתחלתי להסתובב תמיד עם מצלמה, התחלתי לראות את הפרטים הקטנים.
וזו מין תחושה של "חו"ל בארץ". לטייל בפעם ה-1000 בקיסריה או בכותל, ולחפש את התמונה החדשה, זו שעוד לא צילמתי.
איזה פוסט מקסים… מוכרחה לציין שכדי למצוא את הפרטים הקטנים, כדאי להקשיב לילדים שלנו ששמים לב לכל דבר קטן… טיפ מעולה לחיים יותר טובים…
אין כמו הפרטים הקטנים בחיים. בכל פעם שאני יוצאת לקניות בשוק אני נערכת כמו לטיול בחו"ל. עגלת הקניות היא המזוודה שלי וכובע השמש והמשקפיים מאפשרים לי לחוות את עצמי כגרטה גרבו מלכת הדרמות בפגישה נלהבת עם פאוזיה מלכת הפטרוזיליה והקוסברה . ומי צריך יותר מזה? שתי דקות עם פאוזיה שווה טיול טראק להימליה. הרבה יותר זול וחוזרים עם ירק ריחני הביתה!
מרגלית היקרה!
כתבתי פוסט וקיבלתי במתנה שירה 🙂
זכיתי!
פוסט מקסים! תודה! לא הכרתי את הברווזים של ״ הילטון״ . נקודת המבט של הפרטים הקטנים היא טיפ נפלא , קל ליישום וצובע בשניות את החיים בצבע טרי , אחר, רענן. ועכשיו נותר לחסוך .. ולנסוע בעקבותיך לוינה
נויה,
וגם אם לא לוינה, חפשי את הדברים הקטנים גם מתחת לאף.
תודה!
הדס, איזה יופי של פוסט. אני מאד מאד אוהבת טיולים בערים ואהבתי את ההתבוננות שלך על הפרטים הקטנים והמיוחדים בטיול הזה.
תודה מיכל 🙂
מקסים !!
אני כבר שנים מתרגלת את עצמי לשים לב לדברים הקטנים הטובים שקורים לי במהלך היום
ועכשיו ארחיב זאת גם להתבוננות פיזית במסביב…
חוץ מזה, סחתיין עליכם שככה הצלחתם להתעכב עם השוקולד ולהבחין שהחלון משתקף בו 🙂
האמת – היה קשה עם ההתאפקות 🙂
כרגיל הדס את מרגשת וכותבת מהלב ומדוייק,
וכנראה זה לא מקרי שאני קוראת, ממש ממש לפני נסיעה,
אז תודה על כל מילה, אוהבת
פלורי.
תודה יקירתי 🙂
כשאת חוזרת, ספרי לי איזה דברים קטנים (וגדולים) ראית בביקור המרגש!
אלוהים נמצא לגמרי בפרטים הקטנים.
הרסת אותי עם הרמזורים של ווינה והברווזון של הילטון שוס היסטרי
תודה סיון,
צריך פשוט להסתכל 🙂
איזה פוסט מקסים, ישר לנשמה!!!
איך פיספסתי אותו קודם?! וגם- לא ידעתי שהצמוד שלך כזה צלם מוכשר!!!