בחודש מאי האחרון נסענו לסוף שבוע זוגי ארוך בוינה.

בגלל עניינים טכנים טסנו בטיסות נפרדות וכך יצא שהגעתי לעיר כמה שעות לפני גונן.

מייד אחרי שהתמקמתי במלון ירדתי ללובי, ביקשתי מפה של העיר, מיקמתי על המפה את אחת הכתובות המעניינות ביותר לדעתי בעיר והתחלתי ללכת. שמתי פעמי לנקודת ציון חשובה בהיסטוריה, באחד התחומים החשובים לי ביותר, פסיכולוגיה.

  .הבית של זיזמונד פרויד הפך למוזיאון ואני התרגשתי בכל חדר וחדר

[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

כשאני מטיילת בחו"ל, בעיקר בערים אירופאיות בעלות היסטוריה ארוכה, אני משתדלת ללכת כמה שיותר ברגל ולהמנע עד כמה שניתן משימוש בתחבורה ציבורית.

אני נהנית להסתובב ברחובות, להסתכל על האנשים, על מיבנים, על גינות ציבוריות. אני מוצאת את עצמי מתבוננת בפרטים הקטנים ומחפשת את הדברים הייחודיים.

בערים אירופאיות אני מרותקת ומתפעלת תמיד מדלתות הכניסה המסיביות הניצבות בפתחי הבתים. אני מדמיינת לעצמי מאילו עצים ענקיים הן עוצבו, כמה עבודה הושקעה בהן ע"י בעלי מקצוע עם כלי עבודה מיושנים וכמובן, על מי נכנס ויצא דרכן המרוצת השנים.

בוינה גילינו עוד פרט קטן, שלא ראינו בשום מקום אחר. הרמזורים להולכי הרגל מיוחדים ויחודיים. בכל פעם הופתענו לגלות רמזור אחר.

זה התחיל עם הרמזורים לרוכבי האפניים, שהיו מאוד הגיוניים כיוון שהעיר מרושתת בשבילי אפניים.

ואז התחלנו לשים לב לרמזורים המיוחדים באמת

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

רמזורים זה משהו שאנחנו מסתכלים עליו באופן קבוע ותדיר. זהו לכאורה פרט קטן, אבל חשוב.

תגידו, מתי לאחרונה הסתכלתם על פרטים קטנים באמצע שגרת היומיום שלכם?

לא סתם אומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", בעצם, הפרטים הקטנים הם שנותנים את הטעם לחיים.

 בחו"ל זה קל. אנחנו נמצאים ב"מוד של חופש", מבקשים לספוג כמה שיותר מהסביבה שלנו.

לדוגמא בוינה הקפדנו, כמנהג המקום, לשבת כל יום בבית קפה אחר ולאכול עוגה. התענגנו על הטעמים והמרקמים בכל יום מחדש. אפשר לנעוץ מזלג בשנייה שהעוגה מגיעה לשולחן, ואפשר גם לגלות שהשוקולד כל כך מבריק שהחלון העליון של בית הקפה משתקף בו.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

עמדנו בתור, בסדר אירופאי מופתי, על מנת להכנס לארמון הקיסר. אפשר היה להתלונן על התור (שבאמת לא היה מאוד ארוך) ואפשר היה להסתכל בתשומת לב מסביב ולגלות שאריחי הריצפה עשויים ממשושי עץ יפייפיים.

אני שואלת את עצמי, וגם אותך, למה שלא נחפש את הפרטים הקטנים והמרגשים גם ביומיום. בשגרת הבתים והרחובות שלנו?

לעצור, להסתכל, להכניס למודעות ולהנות.

אפשר ללכת ברחוב ולגלות שמעבר לגדר של אחד הבתים צומח וגדל רימון יפייפה.

או ממש לראות את עלי הבוגונביליה המרתקים ולא רק לחלוף על פניהם כלאחר יד.

חיבתי לצבע הסגול ידועה ברבים (איך הלכת לנו, פרינס? איך?), ושפר גורלי לחיות בעיר מלאה בעצי סגלון, כך שפעם בשנה כל העיר נצבעת בסגול. תחילה על העצים ואח"כ על המדרכות.

כשאנחנו מטיילים בארץ, מעבר להסתכלות על הנוף בכלליותו, אנחנו מחפשים גם את הפרטים הקטנים. את הדבר הזה שעושה את ההבדל.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

 

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

כשאני מביאה את הנושא למודעות, כשאני ממש מחליטה להסתכל על הדברים אחרת, גם דבר מעצבן כמו חתיכת אבטיח שנופלת ומכתימה את השיש במטבח, הופכת ליצירת אמנות.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

ועוד תמונה אחת קטנה לסיום, אפרופו וינה. רשת מלונות הילטון שמה לעצמה כהרגל כבר כמה שנים, לשים ברווזי פלסטיק קטנים בחדרי האמבטיות.

כשאני יודעת שאני עומדת להתאכסן באחד ממלונות הרשת, אני מחכה בכליון עיניים לראות איזה ברווז יקבל את פני הפעם.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

אני מזמינה אותך לחפש את הפרטים הקטנים, לשים אליהם לב, להגיד להם תודה וכמובן לשתף אותי בתגליות ובתמונות.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]