הגיגים שפרסמתי לאחר ריצת חצי מרתון תל אביב, מרץ 2013.
– עשיתי זאת.
הצבתי מטרה ועשיתי זאת. למרות כל התירוצים האפשריים: החום, הזינוק המוקדם, היבלת ברגל, ועוד ועוד.
– שיפרתי את הזמן שלי ברמה שלא קיוויתי אפילו לצפות לה.
– כל כך הרבה דברים נתנו כח להמשיך, עודדו, נתנו השראה, העניקו נקודת מבט נוספת על החיים.
– נעה, הילדה המדהימה שלי, שסידרה לי מוסיקה נהדרת וע"י כך ליוותה אותי לאורך כל הריצה.
– הרצים מעמותת אתגרים, חבר'ה עיוורים שרצים יד ביד עם רואים.
– הסבתא בת ה- 85 שישבה בתחנת האוטובוס ומחאה לכולם כפיים.
– לרוץ מרגלות הקרייה ולהבין שאולי לא ניצלתי במלואה את הקריירה הצבאית שלי – אבל שאני היום במקום הרבה יותר משמעותי ומספק.
– הבחור שרץ על פרוטזה.
– נשים חזקות ששרו לי באוזן – אלניס, ליידי גאגא, אדל, ביונסה, פרגי, בריטני, טינה וכן – גם פרדי מרקיורי.
– ילדים קטנים לאורך המסלול, שהקפדתי לרוץ לעברם ולתת "כיף".
– חברה שעזרתי לה להתאמן, ושהגיעה ב- 6 שבועות מ-0 ל- 4.2 ק"מ. כל הכבוד!
– האבא שרץ במרוץ העממי עם בתו בכיסא הגלגלים.
– אנשים רגילים, שכנים, שפשוט יצאו לרחוב עם מים וכוסות וחילקו לרצים.
– הידיעה שיש לי בכיס המכנסיים תמרים שייתנו "בוסט" של אנרגיה כשאצטרך אותה.
– תחושת העליונות הקלה אל מול המאבטחים הנשענים על הברזלים עם כרס וסיגריה.
– התמר שאכלתי ונתן "בוסט" של אנרגיה בק"מ 14.
– מחשבות על יואל, החבר שנהרג, והתקווה שהוא צופה מלמעלה וחש כבוד והערכה.
– החבר'ה מקורס מדא"גים של צה"ל שסייעו לארגון המופתי, עודדו, תמכו והשפריצו מים מצינורות.
– הבחור שרץ יחף כשסמל "נייק" מקועקע לו על כל כף רגל.
– הארגון המופתי של כל הנוגעים בדבר.
עשיתי זאת!
