הביטוי "החיים והמוות ביד הלשון" הוא אחת הדוגמאות היפות לחשיבות המילים שלנו. לא אחת שמענו וקראנו על קצר בתקשורת שגרם לתוצאות הרות גורל.

לאחרונה זה קרה גם אצלנו בבית. לא בדיוק חיים ומוות, אבל מסר שלא התקבל כפי שתוכנן שגרם לאבדן יקר של שעת שינה.

קצת רקע:

בתנו הבכורה, נעה, משרתת בתל השומר. היא נוסעת וחוזרת כל יום, והתחבורה הציבורית מכפר סבא לבסיס פשוט נוראית. דרך שברכב פרטי, בשעות ללא פקקים אורכת כ- 20 דקות, וביום עם פקקים כ- 45 דקות, אורכת בתחבורה ציבורית כשעה וחצי, במקרה הטוב, כולל החלפת אוטובוסים. לעשות דרך זאת כל בוקר וכל ערב – סיוט.

לכן אנחנו משתדלים לעזור לה ולתת לה את אחת משתי המכוניות של המשפחה, בכל פעם שהדבר מתאפשר.

ערב קודם היא מבררת אם יש לה רכב ובהתאם לכך מתכננת את שעת הקימה והיציאה שלה מהבית.

לעיתים קרובות תלוי הדבר בתוכניות של גונן, בן זוגי לחיים שיחייה, והאם הוא יוצא לרכיבת אופניים מוקדם בבוקר.

בערב שלפני המקרה עוד לא היה ברור אם גונן ירכב בבוקר או לא ולכן לא היה ברור אם לנעה יש רכב. לעיתים ההחלטה הזו מתקבלת אי שם סביב 4:30, תלויה במזג האוויר, בחברה שיוצאים לרכיבה ועוד.

בשעת בוקר מוקדמת אני שומעת את דלת החדר של נעה נפתחת, במה שנדמה לי כמו השעה המוקדמת יותר (ז"א – ללא רכב). הושטתי את ידי הצידה, רק כד לגלות במיטה לידי את גונן, שלא יצא לרכוב.

שאלתי אותו עם עדכן את נעה שהוא לא יצא ושיש לה רכב. הוא ענה בחיוב וחזר לישון.

משהו נראה לי מוזר. קמתי מהמיטה, הלכתי למטבח כדי לגלות את נעה, כבר במדים וכמעט בדלת ובמצב רוח לא משהו.

למה את יוצאת עכשיו?, שאלתי. הרי יש לך רכב, אבא לא יצא לרכוב.

מה? אבל הוא אמר לי שהוא כן יצא!

ביקשתי לראות את ההתכתבות בינהם. הרי היא לפניכם.

• לקחת את הסקודה?
• כן

שתי שורות ואי הבנה אחת גדולה.

נעה שאלה – האם אתה לקחת את הסקודה?

גונן קרא – האם אני יכולה לקחת את הסקודה?

לו רק היה ניתן לנקד הודעות בווטסאפ…

אז במקרה הזה, דובר באמת "רק" ב-עוד 40 דקות שינה יקרה בבוקר. במקרים אחרים אי ההבנה יכולה היתה לגרום למשהו הרבה יותר חמור.

זו אחת הסיבות שאני כל כך שמה לב למילים שאני אומרת וכותבת. וזו רק אחת מהסיבות שעולם ה- NLP כל כך מרתק אותי. הגישה עוסקת המון בנושא השפה וההשפעה שלה עלינו ועל הסביבה.

האם קרו לך קצרים בתקשורת מסוג זה? אשמח לשמוע.