ב- 24 ביולי 2014, חגג יגאל סלע בר מצווה לחזרתו לחיים.
לפני 13 שנים חלה יגאל בסרטן, הגידול פגע בברך. זו היא מכה קשה לכל אדם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בספורטאי שרץ מרתונים.
יגאל עבר 7 (!) ניתוחים, היה על סף מוות, והושב לחיים ע"י פרופסור יעקב ביקלס, אורתופד אונקולוגי מביה"ח איכילוב. לאחר תהליך החלמה ארוך, נותר יגאל בחיים, אך ללא מפרק בברך. לרוץ הוא כבר לא יכול, אבל זה לא אומר שלא ניתן לעסוק בפעילות גופנית.
לכבוד חגיגות בר המצווה להחלמה, אמר יגאל לפרופ' ביקלס כי הוא מבקש לציין את הארוע בדרך מיוחדת, אשר תשלב פעילות גופנית, יחד עם תרומה לביה"ח.
פרופ' ביקלס ענה בשני סעיפים:
א. אם אתה מתכנן פעילות ספורטיבית משמעותית – אתה צריך להתאמן עם נעמי ויינשטוק.
ב. אם אתה מבקש לתרום – אז האירוע יוגדר כאיסוף תרומות לקניית מיקרוסקופ מיוחד, אשר ישמש את הרופאים באיכילוב, תוך כדי ביצוע ניתוחים, וע"י כך יציל חיים ויפחית טיפולים וניתוחים.
ולמה "חיבר" פרופ' ביסקל את יגאל לנעמי ווינשטוק? כי נעמי, בעלת חברת NRspirit, יודעת משהו על אירועי ספורט ותחרויות מאתגרות במיוחד. היא אולטרא מרתוניסטית, "אשת ברזל", והשתתפה במרוץ Transapline Run , (רק 320 ק"מ ריצה, במשך 8 ימים, בהרי האלפים).
האתגר תוכנן והוסכם – יגאל ישחה 10,000 בריכות, 25 ק"מ, רצוף!
האירוע נקרא "שוחים לחיים".
וכך, לאחר חצי שנה של אימונים פיזיים ומנטלים, זינק יגאל לבריכת קאנטרי קלאב כפר סבא, ועשה את הבלתי יאומן. 25 ק"מ ב- 11 שעות.
האירוע הפך להפנינג אמיתי, צבעוני ושמח. לאורך כל היום ניתן היה לשחות לצד יגאל, וכך הצטרפו שחיינים וספורטאים, נכי צה"ל וספורטאים פראולימפיים, ילדים עם צרכים מיוחדים ותריטאלתים, וגם "סתם" אנשים רגילים, שבאו לתמוך, לעודד, לתרום, להיות חלק מאירוע משמעותי שכזה.
פעמים רבות קראתי על אירועים מסוג זה. בעבר השתתפתי ברכיבת אופניים לחגוג את החלמתה של חברה מסרטן שד. ההתרגשות תמיד גדולה. ההשראה שניתן לשאוב מהאנשים הללו, שלמרות כל מה שעבר עליהם, בחרו בחיים – היא עצומה.
זוהי הוכחה ניצחת כי רוח האדם חזקה ואיתנה, הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים בכלל לדמיין. יש בנו את כל המשאבים שאנו זקוקים, כדי להשיג את התוצאות הרצויות לנו! במקומות קשים, אפלים, מאתגרים, אנו תמיד יכולים לבחור להסתכל על הטוב. להאחז במשהו קטן, יעד ומטרה, אשר ימשכו אותנו קדימה.
ובנימה קצת יותר אישית- אני נחשפתי לסיפורו של יגאל, כיוון שגם אני מתאמנת עם נעמי ויינשטוק. לאט לאט, בסבלנות ובמקצועיות, נעמי עוזרת גם לי להשיג את מטרותי (אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת).
סיפרתי לילדים שלי על המשחה של יגאל, והם החליטו לתרום מדמי הכיס שלהם לסייע לרכישת המיקרוסקופ.
יתרה מכך, בבוקר המשחה, הגעתי לבריכה יחד עם בני בן ה-10, אורי. הצבנו לעצמנו מטרה ונכנסו למים, על מנת לשחות לצידו של יגאל. התחושה היתה של רוממות רוח. כל אחד שבא לשחות עם יגאל, הצהיר מראש כמה בריכות בכוונתו לעשות. אני, שלא שחיתי זמן רב, אמרתי שאשחה 20 בריכות. יצאתי מהמים לאחר 40 (!), וכאשר סיפרת על כך לנעמי, היא סיפרה שכ- 90% מכלל השחיינים שחו יותר ממשחשבו לשחות. השראה היא לא רק מילה גדולה – היא מתרגמת למעשים.
אין לי ספק כי השחייה הזו נחרתה בליבו של אורי, הרבה יותר מ"סתם יום בבריכה". הידיעה שהוא עשה משהו משמעותי, תמשיך לתרום לו עוד שנים ארוכות.
סיסמת האירוע היתה "אין מגבלה שיכולה לנחישות". זהו המסר אותו אני מבקשת להעביר לכם היום.
