איילת, הבת הצעירה שלי, רוקדת בלט בסטודיו דנה בכפר סבא. יחד עם חברותיה לכיתה א', הן הופיעו בשבוע שעבר במופע סיום השנה. הן היו חמודות, מתוקות, מקסימות כמו שרק חברות רקדניות בנות 7 יכולות להיות, אבל לא על זה אני רוצה לספר לכם היום.
איילת רוקדת
כפי שכבר סיפרתי לכם בעבר (ניתן לקרוא כאן), נעה, בתי הבכורה (בת 13), מעצבת בגדים ותופרת כבר כמה שנים. כאשר בסטודיו למחול התחילו לדבר על מופע הסיום, שאלתי בנון-שלנטיות, אם הם צריכים עזרה עם התלבושות. חשבתי להציע את נעה כעזרה מאחורי הקלעים, לתפירות פשוטות ולתיקונים קטנים. דנה יצחקי, בעלת הסטודיו, החליטה אחרת. היא הטילה על נעה משימה – לעצב ולתפור תלבושות לשניים מהריקודים. וכשאני אומרת לעצב ולתפור – הכוונה הכל כולל הכל! בגדי גוף משני צבעים, קישוטים ואביזרים, הדגשות וצבעים. נעה לקחת על עצמה את האתגר, ולאחר זמן קצר מצאנו את עצמנו מסתובבות יחד בנחלת בנימין, בוחרות בדים, לייקרה, טולים בצבעים שונים – ומה לא. באיזשהו שלב, הבית נראה כמו מתפרה בתיאטרון. כל חלקה טובה כוסתה בבדים, חוטים, גזרות, סיכות וכו'. לי בכלל לא היה איכפת. מה שראיתי לנגד עיני היה ילדה צעירה, חדורת מוטיבציה, שלקחה על עצמה עבודה לא פשוטה ועושה הכל כדי לעמוד במשימה. מה שהיא למדה בחודשיים הללו, לא ישווה לשנת לימודים מלאה באוניברסיטה… יכולת תכנון, מתמטיקה, כישורי משא ומתן, חשבונאות וניהול חשבונות, התמודדות עם דחיינות. היא שיפרה את כישורי התפירה, את יכולת הציור, את ההבנה שלתפור בגדים לרקדניות דורש מיומנויות נוספות. והתוצאה היתה מרהיבה. התמונות לפניכם.
לחצו להגדלה
עוד תמונה שממחישה יותר מהכל את המקצוענות והיצירתיות שנעה הפגינה היא התמונה שלה, שצולמה ללא ידיעתה, מתבוננת בחשש בריקוד עצמו, מוודאה שאכן עשתה עבודה טובה.
נעה בוחנת את עבודתה
למחרת המופע, ישבנו יחד, נעה ואני ודיברנו על התקופה האחרונה. נעה לקחה את מחברת הציור שלה, ורשמה לעצמה את הלקחים השונים אותם למדה במהלך העבודה. וזהו ההישג הגדול שלה. כולנו יכולים ללמוד מכל דבר שאנו עושים. החכמה היא להסתכל, להתבונן, לשים לב, ללמוד ולהטמיע. ללמוד ממהצלחות חשוב לא פחות מאשר למידה מטעויות. להמשיך ולשאול את עצמנו ואת האחרים שאלות, להתבונן פנימה, לגלות צניעות, להקשיב. ברצוני להודות שוב לדנה יצחקי מסטודיו דנה, על שנתנה לנעה את ההזדמנות להוכיח את עצמה וללמוד, וכן על הכבוד שנתנה לה בתוכניית הערב.
וואוו ! בראבו לנעה! מדהים ומרגש כמעט עד דמעות.
זה אכן פרוייקט ענק לנערה. אחרי שצפיתי בתמונות הייתי צריכה לקרוא שוב כדי לקלוט שאכן היא תפרה בעצמה "הכל כולל הכל" כפי שכתבת. את בגדי הגוף האביזרים, הכל. באמת הישג מופלא, ואני בטוחה שתרם לה המון בטחון עצמי ומתן הכרה חיצונית פומבית לכישרון שלה, ממקורות חיצוניים.
כתבת נכון, שגם מהצלחות רצוי ואפשר ללמוד ולהפיק לקחים.
אני רוצה להקדיש משפט או שניים גם להצלחה של האמא. שלך. גם מזה אפשר ללמוד המון. אפשר ללמוד מזה שבחינוכך המרשים נתת לנעה כלים שהקנו לה עצמאות, ביטחון עצמי, הכרה ביכולותיה ובערכה, ומכאן גם את הנכונות והאומץ להתמודד עם אתגר שכזה (שהוא באמת מפחיד!)ולא לפחד מטעויות, בקיצור- היא מוכנה לחיים כבר, והיא רק בת 13. אז שאפו ענק גם לך הדס. כל הכבוד! הצלחת בחינוכך, או שמא עליי לומר הצלחתם! אני משערת שגם לאבא גונן יש חלק בזה (-:
קרן,
תודה רבה על התגובה!
ריגשת אותי מאוד, שלא לומר גרמת לי להסמיק…
נעה תפרה את בגדי הגוף בצבעי שחור-לבן, ובריקוד השני תפרה את כל האביזרים הנילווים.
אין ספק שזו היתה חוויה מלמדת לכל הצדדים 🙂
הדס,
פוסט מהמם וממלא במוטיבציה שכשרוצים משהו ללכת עם זה עד הסוף.
כל הכבוד לנעה .
תודה לך על השיתוף
מירי דגן
תודה רבה מירי!
הדס,
מדהים!! כל פעם נעה מפתיעה מחדש! היא גדולה! מרגש לקרוא ולראות את התמונות, כל הכבוד!
טלי
תודה טלי 🙂