כפי שאתם יודעים, אני קוראת כמעט כל ספר "דרך עיניים של NLP". אני מזהה את עקבות הגישה בכל דבר, גם אם המחבר לא התכוון.

ספר נהדר שקראתי נקרא ספריית חצות. The Midnight Library, מאת מאט הייג, Matt Haig. הספר טרם תורגם לעברית, אבל אני בטוחה שלא ייקח זמן רב עד שהוא יגיע למדפי הספרים בארץ.

תמצית הספר – "בין החיים למוות ישנה ספרייה, ובתוך הספרייה מדפי הספרים נמשכים לנצח. כל ספר מספק הזדמנות לחיות חיים אחרים שהייתם יכולים לחיות. האם הייתם רוצים לראות אלו חיים היו לכם, אם הייתם עושים בחירות אחרות, אם היתה לכן האפשרות לשנות את החרטות שלכם?"

נורה מחליטה למות, (זה לא ספויילר, זה בערך בעמוד הראשון של הספר), ומוצאת את עצמה בספריית החצות. בספרייה נמצאת ספרנית המסייעת לה לעבור בין הספרים השונים. כאמור, יש בספרייה אין סוף ספרים, של כל החיים השונים שנורה עשויה היתה לחיות, והיא יכולה לבחור מתוכם. יש שם גם ספר אחד שונה. הוא גדול, כבד, עמוס בטקסט והוא מפחיד את נורה עד מאוד. זהו "ספר החרטות". בספר הזה רשומים כל הדברים, ההחלטות, המעשים שנורה מתחרטת עליהם.

בלי לגלות יותר מידי מהספר, נורה באמת חוזרת לכמה חיים אפשרים, כאשר הדברים עליהם היא מתחרטת יותר מכל משתנים. די מהר היא מגלה שהחיים הללו מהווים בעצם את החלומות של אנשים אחרים ולא שלה.

ספריית חצות, מאט הייג

ולמרות שהסוף של הספר די צפוי, הוא כתוב נפלא ואני ממליצה בחום לקרוא אותו.

איך NLP נכנס לפה? ראשית כי יש פה המון תנועה בין עבר, להווה לעתיד, כפי שאנחנו עושים כשעובדים עם כלי ה- NLP. יש בספר המון התייחסות לא-סוציאציה ודי-סוציאציה, נקודות הסתכלות שונות על החיים. האם אני בתוך החוויה, חווה אותה, או שאולי אני צופה מהצד?

יש בספר המון הסתכלות על חרטות. אחת מהנחות היסוד של ה- NLP אומרת "אנשים עושים את הבחירה הטובה ביותר שיש ביכולתם, בכל זמן נתון, עם המשאבים הזמינים עבורם". יש המון חמלה עצמית וקבלה באמירה הזו. אם אני מסתכלת אחורנית על החלטות עבר ואומרת "אם רק הייתי יודעת, הייתי מחליטה אחרת", זו חכמה שבדיעבד, וזו חכמה קטנה מאוד. קיבלתי את ההחלטה ההיא, כי זה הכי טוב שיכולתי באותו הרגע, עם הידע שהיה לי. גם מדברים בהם לא הצלחנו ניתן ללמוד. כמאמר הנחת יסוד נוסף של ה-NLP "אין כשלון, יש משוב ולמידה". כתבתי על כך בפוסט קודם "חשיבות המראה האחורית".

ב-NLP יש תהליך נפלא שנקרא "קו זמן", בו אנחנו יכולים לנוע אחורנית, להיסטוריה האישית שלנו, להסתכל בעיניים בוגרות ולמודות ניסיון על חוויות העבר שלנו, ולשנות את הההתייחסות שלנו. זהו תהליך משמעותי ועצמתי, אשר מאפשר לעובר אותו להשתחרר מכבלי עבר, אמונות מגבילות ורגשות שהשפיעו על כל חייו. זה לא שנשנה את האירוע עצמו, הוא הרי קרה בעבר, זה שאנחנו משנים את ההסתכלות שלנו עליו. כמאמר ריצ'ארד בנדלר, מהאבות המייסדים של ה- NLP, "אף פעם לא מאוחר לחוות ילדות מאושרת".

נקודה נוספת שעולה שוב ושוב בספר, היא העובדה שאנחנו לא יכולים לדעת כיצד המילים והמעשים שלנו, אפילו הקטנים ביותר, משפיעים על סביבתינו. נורה, גיבורת הספר, מגלה באחד מהחיים שהיא בוחרת, מה קרה לילד אחד כשהפסיקה ללמד אותו פסנתר. פעולה קטנה המשפיעה על כל הסביבה. זה משהו שאנחנו צריכים לזכור כל הזמן, לדעתי. את ההשפעה שיש לנו על אחרים. היא כל כך משמעותית, גם אם אנחנו לא מודעים לחשיבותה.

עוד נקודה שעולה בצורה נהדרת בספר – השימוש בזמן הווה, לתאר מה אנחנו רוצים.

נורה אומרת לספרנית באיזשהו שלב בספר "אני רוצה…." הספרנית עונה לה –"אני רוצה מגיע מתוך מקום של חסר". כאשר נורה משתמשת בלשון הווה, "אני חיה" ולא "אני רוצה לחיות", אז משתנה הכל.

מה אני לוקחת מהספר הזה? בעיקר שאפשר להסתכל על החרטות שלנו אחרת, שניתן להפוך אותן ללמידות, שניתן לשנות את החיים שלנו, גם לעבר, בוודאי בהווה ובטח ובטח לעתיד.

ולא, לא צריך לחכות "לרצות למות" כדי להתחיל בכך.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על תהליכי "קו זמן" לפי גישת ה- NLP, אתם מוזמנים לדבר איתי על הקורסים הקרובים. כל הפרטים בלחיצה כאן.

אשמח לשמוע על ספר החיים שלכם ואיך אתם משנים את חרטות העבר.