סוג של שגרה מוזרה. מדהים איך אנחנו מתרגלים במהירות למציאות חדשה לחלוטין.
התלבטתי מה לכתוב בפוסט הזה בבלוג. האם לתת תוכן לבעלי עסקים עצמאיים, כיצד לעבור את המשבר הזה? האם לתת עצות איך "להמציא את עצמנו מחדש" או איך להפוך אל הלימון ללימונצ'לו?
ואולי לכתוב עצות איך ניתן לעזור לעסקים קטנים להמשיך ולשרוד.
הרשת מלאה בעצות, טיפים, קורסים בחינם ובתשלום ובמלא יוזמות לעידוד, אז אני בוחרת לכתוב משהו ממני, אליכם.
לכם, לנו – האנשים, בני האדם, האמהות והאבות, הסבים והסבתות, בני הזוג, הילדים של, נכדים של. כולנו.
אז הנה לפניכם כמה רעיונות, דרכים להתמודד. דברים שאספתי במהלך הדרך ואני יודעת שיכולים לעזור.
ראשית, אני מבקשת מכם לתרגל חמלה עצמית.
זה בסדר להיות מודאגים, עצובים, מרוגזים, חוששים.
חשוב שתתנו שם לרגש שלכם. מהו בדיוק. לא רק "הרגשה רעה". תנו לרגש הזה מקום, אל תדחקו אותו לקרן פינה. התייחסו אליו.
ובעיקר, אל תעצימו את התחושה ע"י ההכפלה שלה. למה אני מתכוונת?
אם אתם קצת כועסים, אל תכעסו על הכעס.
אם אתם עצובים, אל תהיו עצובים מזה שאתם עצובים. אתם רק נותנים לתחושה כח רב יותר.
אם אתם מתוסכלים, אל תתנו לזה לתסכל אתכם.
אני מזמינה אתכם לתרגל משהו.
כאשר אתם חושבים מחשבה מטרידה כמו "אני ממש לא יודעת מה יהיה", או "אני כבר לא יכולה יותר", או "אני בלחץ וכל דבר מקפיץ אותי",
דמיינו שחבר או חברה טובה או הילדים שלכם אמרו לכם את המשפט הזה.
עכשיו, חשבו מה הייתם עונים לו.
תבדקו עם עצמכם באיזה טון הייתם אומרים את המשפט הזה.
ואימרו את המילים הללו, באותו הטון, כמו שהייתם אומרים לחבר או חברה קרובה, כמו שהייתם מדברים עם הילדים שלכם – לעצמכם.
אני מבקשת מכם לזכור שכל אחד עושה את ההכי טוב שהוא יכול, בכל רגע נתון. הכי טוב שאני יכולה משתנה מרגע לרגע. הכי טוב שאני יכולה לפני שעה לא יהיה דומה להכי טוב שאני אוכל בעוד שעתיים.
שנית – התמודדות עם חוסר הוודאות
תראו, זהו מצב חדש שכמותו עוד לא הכרנו.
כל אחד מאיתנו חווה בחייו משברים, כאלה ואחרים. חלקם משמעותיים מאוד וחלקם פחות.
דבר כזה, בסדר גודל כזה, הוא דבר שאף אחד מאתנו עוד לא חווה.
אני מדברת המון עם אנשים וכולם מדברים על אי הוודאות הגדול, וזו אכן אחת התחושות הקשות שאדם יכול לחוות. חוסר וודאות, חוסר ידיעה מה יביא היום הבא.
כאשר אנחנו מוקפים באוקיינוס של חוסר וודאות, הדבר הכי טוב שניתן לעשות הוא להאחז בדברים אותם אנחנו כן יודעים. בוודאויות הקטנות, באיים של המוכר.
הזכרו במה שאתם כבר יודעים. במה שאתם בטוחים בו.
מה אתם יודעים בוודאות לגבי עצמכם, שיכול לחזק אתכם בימים אלו?
מה אתם יודעים בוודאות על המשפחה שלכם והקרובים שלכם, שיגרום לכם לתחושות טובות ולבטחון בתקופה הזו?
שלישית – התחברו אל המשאבים שלכם
בדקו מה הם הכוחות, העוצמות, המשאבים שיש לכם. התחברו אליהם וגייסו אותם לעזרתכם.
אולי אתם תזכרו שיש לכם יכולת תושיה נהדרת. או חוש הומור נפלא. אולי תזכרו שבעצם יש לכם חוסן נפשי שכבר בא לידי ביטוי בעבר ואתם רק צריכים להזכר איך התגברתם בהתמודדויות קודמות.
אולי תזכרו שיש לכם גמישות מחשבתית שיכולה לעזור לכם להגיע לפתרונות יצירתיים.
אולי יש לכם כח על לחבר אנשים, גם מרחוק. זהו בהחלט כח על חיוני בימים אלו.
ואולי אתם טובים בכתיבה, או בציור, או בבישול?
או -בהקשבה. לעצמכם ולאחרים.
רביעית – אולי לא כל יום הוא טוב, אבל יש טוב בכל יום
הפנו את תשומת הלב שלכם לדברים החיוביים שסביבכם, לשם האנרגיה שלכם תזרום. אנחנו מוקפים בטוב, בנעים, ביפה. המציאות לעיתים קצת מטשטשת את הראייה והשמיעה שלנו.
בחרו בצורה מודעת להקשיב לחדשות טובות, למוזיקה טובה. התרכזו בדברים החיוביים במציאות שלנו. מבטיחה לכם, הם שם.
כדי לעזור לכם להודות ולהוכיר, אני מצרפת לכאן הקלטה של מדיטציה שהקלטתי.
פשוט לחצו על הקובץ ממש פה ותוכלו לשמוע.
ממליצה למצוא לכם פינה שקטנה ונוחה, ולהקדיש לשמיעה כ- 10 דקות.
המדיטציה לקוחה מהספר "מדיטציה לכל סיטואציה" של קולגה נהדרת שלי, אלה גבאי.
תבדקו מה עוזר לכם – זמן שקט (עד כמה שניתן), מוזיקה רועשת ומקפיצה, שיעור יוגה מול מסך או פשוט לשבת על המרפסת או ליד חלון פתוח, להסתכל על השמיים ולהקשיב לציפורים.
אתם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילכם.
אשמח לשמוע מה לקחתם ומה תרגלתם מהפוסט הזה, ואבקש מכם להעביר אותו הלאה למי שאתם חושבים שהוא יכול לעזור.
אני מצרפת לפוסט זה גם קישורים לשלושה פוסטים נפלאים של שלוש חברות טובות שלי:
לילך חן הכל כך מוכשרת מהבלוג "לי ולך" שכותבת על הרחבת תחביבים
אורית פרי – לחגוג את החיים, כותבת איך עושים מהקורונה מקרנה
מיטל פומרנץ אשכנזי – אדריכלית שכתבה על איך להגדיל את הבית ב-3 מישורים
אהבתי את הכרזה, בא לי לעשות ממנה מגבת 🙂 באמת יש טוב בכל יום!
אני אשתמש בה בטוח!
תודה רבה יקירה, שמחה שבאופן אינטואיטיבי פעלתי בצורה דומה.
נתתי לעצמי לפטל בלי רגשי אשם אבל הנפילה הייתה ארוכה מאי פעם, שבוע ויותר של שינה טרופה, אי שקט פנימי שאפילו הסריגה לא הצליחה להרגיע.
זה הגיע למצב שכבר לא זכרתי שיש לי כוחות, נבהלתי ופחדתי שלא אצליח לחזור לעצמי.
בפעם הראשונה בחיי אפילו לקחתי תכשיר טבעי להרגעה.
ואז אחרי שינה טובה, הבנתי …
התנתקתי מהחדשות, נכנסתי למטבח והכנתי ואילתרתי.
וחזרתי לעצמי, לכוחות דאני יודעת שיש הי, לאופטימיות ולתובנות. אני צריכה להתרכז רק במה שאני יכולה להשפיע עליו, לשמור על עצמי, למצוא דרכים להעביר את האהבה שלי לילדים ולנכדים. השתמשתי במנוי מדלת לגלת ושלחתי קופסא מלאה בחומרי יצירה ומתנות לנכדים הרחוקים.
מעבירה גם לאלה הקרובים יצירות וחומרים.
פעם ביומיים מצלמת ושולחת רעיונות ליצירה. היצירתיות יוצאת מהקופסה.
בטי היקרה,
בדיוק כך.
שמחה שזיהית את המצב, נתת לו מקום וגם יצאת ממנו.
עוקבת אחר היצירות שלך בפייסבוק 🙂
הדס.
כרגיל את מופלאה.
לפני כמה זמן רציתי מאד להצטרף לקבוצת ה – NLP שלך בכ"ס.
אבל ויתרתי כי אני גרה בר"ג וזה קצת רחוק עבורי.
תודה על מה ששלחת.
דינה יסעור
עוד יהיו הזדמנויות.
תודה על המילים יקירה, משקיט ומאזן.
חיבוק גדול.
טוב, אני לא כל כך פוליטקלי קורקט, ושלא ישמעו אותי, אבל אני נהנית ומאוהבת בזמן שיש לי עכשיו בבית עם הילדים ובעלי המתוק. שששששש אל תגלי (-:
לגמרי מבינה אותך!
הדס אהובה,
תודה רבה על עצות מלומדות והפס הקול שצרפת!
מאוד התחברתי לעניין המשאבים.
שבת שלום
תודה יקירה.
ותודה לך על מה שאת נותנת עכשיו.
הצלחתי לשמוע את הקול שלך מאחורי המילים והוא הרגיע אותי
תודה יקירה.
מנצלת את הזמן כדי לקדם את הילדם ופרוייקטים בבית שאף פעם אין זמן בשבילם. זה מה שטוב בשבילי לפנות ולסדר. תחושת הפרואקטיביות חסרה לי והשאיפה למצוא אותה. עוד עזר לי לדבר אל עצמי כמו שחברה הייתה פונה אליי. תודה לך
תודה על התגבוה. שמחה שעזרתי ולו בקצת.