לקחתי את בתי הצעירה ושתי חברותיה לפעילות במוזיאון כפר סבא. "מהכבשה ועד לסוודר", כך קוראים לסדנת הטוויה והאריגה.

הגענו למוזיאון, שלוש ילדות בנות 7 קופצניות ואמא אחת נרגשת, שם פגשנו את טלי המדריכה. שקטה, חייכנית, מסבירת פנים, אשר תיארה בפנינו בקצרה מה אנחנו הולכות לעשות היום.

ראשון הופיע גוש צמר בלתי מזוהה. טלי אמרה שהכבשה שגידלה את הצמר הזה ותרמה אותו באהבה עשתה חיים, וכנראה עדיין מאוד נהנית להסתובב בשטח הפתוח.

הראייה – הצמר היה מדובלל, מלוכלך, מלא קוצים, אבק, בוץ, עשבים ועלים.

צמר גולמי מדובלל

"איכס!!!" צעקו שלוש הבנות. "אנחנו לא נוגעות בזה". טלי ואני חילקנו את הצמר בין הבנות ולאט לאט התחלנו להפריד את הקוצים והעלים. והבנות – גילו אומץ ובחיוך שובב הפחיתו את ההתנגדות והצטרפו למלאכה. וכך, מתוך גוש הצמר הבלתי ברור החלו להשלף הלכלוכים, ונשאר בידינו צמר בהיר, צפוף ומדובלל.

שתי מברשות לכל אחת. זה מה שחילקה טלי לצורך ביצוע השלב הבא בעבודה. התחלנו לסרק את הצמר, לאט ובעיקביות.

שקט מופתי השתרר בחדר בעוד כל אחת מאיתנו, אמא, מדריכה ושלוש תלמידות כיתה א' עובדות. שקט מפתיע בעוצמתו, שלווה בריכוז שכמותו טרם ראיתי אצל הבנות. הצמר הפך רך ואוורירי. אחרוני הקוצים שוחררו לחופשי והקשרים הלכו והותרו.

במהרה הגענו למסקנה המתבקשת, כי הכלי החשוב ביותר שהיה לאבותינו הקדמונים הוא הסבלנות. המון סבלנות ושקט נדרשים לעבודה זו.

וכן זמן. זמן שנראה כאילו איבדנו עם התפתחות הטכנולוגיה. בין הטלפונים, ה- SMS'ים, הריצות והצורך להספיק עוד ועוד.

הסתכלתי על העננים הקטנים והבהירים שנוצרו לנו על השולחן, ליד גוש הצמר המדובלל ממנו הגיעו. המחשבה שעלתה ולא הרפתה היתה כי גם החיים שלנו מלאי קוצים, אבק, בוץ, עשבים ועלים. מדובללים.

אבל אם רק נדע לשחרר את הקוצים, להתיר את הקשרים, עם הרבה סבלנות, נוכל להיות גם אנחנו אווריריים כמו הצמר שהונח לפנינו.

ענני צמר מסורקים ונקיים

השלב הבא בתהליך – טווית הצמר לחוטים. לשם כך נשלפו הכישורים.

עוד קודם שהגעתי לסדנא, התריעה בפני חברה העובדת במוזיאון, כי פעולת טוויית הצמר בכישור היא מאתגרת, ורוב הילדים הצעירים מתקשים בה. לא גילינו עובדה זו לילדות.

והן – ביד בוטחת השיגו את התוצאות שלפניכם.

3 בנות מאושרות

אז מה למדנו?

כבשים שעושות חיים משוגעים מלכלכות את הצמר שלהן, וטוב שכך!

כשיש סבלנות, שקט, כלים נכונים והדרכה טובה, ניתן להתיר ולפתור את כל הקשרים בחיים שלנו.

לא חייבים לספר למישהו שהמשימה העומדת בפניו עלולה להיות קשה ומאתגרת – ואולי היא לא תהיה.

וכן, שההדרכות במוזיאון כפר סבא נהדרות.

טווית חוטים בכישור