בקיץ הזה נכנסתי ל-3 שבועות לבונקר, מבחירה.

בחרתי לבלות את רובו של חודש יולי בקורס NLP טריינרס ב"מרכז מטרות".

גם את הקורס הבסיסי והקורס המתקדם בתחום ה- NLP למדתי שם, והיה לי ברור שעל מנת להשלים את ידיעותי בתחום, אני צריכה ללמוד גם את קורס הטריינרס. אני חייבת זאת לעצמי ולמתאמנים שלי.

ומי שלא יודע מה זה NLP – מוזמן להתקשר אלי ואספר לו על הגישה משנת החיים הזו. הטלפון שלי, כדי שלא תצטרכו לחפש רחוק – 052-3436305.

למה בונקר? כי זהו קורס אינטנסיבי, כל יום מ- 9:00 עד 18:00, כולל ימי שישי עד 14:00, כשכל יום "מתקילים" אותך במשימות שכוללות פרזנטציות, הרצאות והדגמות. אני חושבת שבממוצע העברתי 2 הרצאות ביום. לפעמים בחרתי בעצמי את הנושא ולעיתים הפילו עלי את המשימה.

הרצאות, הדגמות, פרזנטציות – וחוזר חלילה…

אם חשבתם שהלימודים הסתיימו  בערב, אז ממש לא. בכל ערב הגעתי הביתה והמשכתי לתכנן את ההרצאות שלי ליום המחרת ולהתכונן למבחן המסכם שריכז חומר של יותר משנת לימודים מלאה. מבחן שהוא, יחד עם הפרזנטציה וההדגמה המסכמות, תנאי הסמכה לקורס.

עוד פרזנטציה…

המשתתפים בקורס שיקפו בצורה מצוינת את כלל החברה הישראלית: סבתא מדופלמת ו"ילד" בן 25. מתנחלת "דוסית" (ככה היא הגדירה את עצמה) מהשטחים וערבייה מירושלים. מאמנות, דיאטניות, ומעצב גראפי אחד, מוכשר כמו שד. אנשי חינוך, אנשי ספר, מורה אחת מופלאה ו-2 אסיסטנטיות נהדרות.

התכנים מרגשים, מלמדים, מעשירים ובעיקר לימדו אותי על עצמי. המון אסימונים נפלו במהלך שלושת השבועות הללו, והתובנות הפגישו אותי עם מראות מאוד מדוייקות.

יחד עם זאת, מחוץ לבונקר העולם ממשיך להתקיים.

3 ילדים בחופש גדול, עבודה, מתאמנים, בישולים, וארגון זריז של מסיבת הפתעה ליום הולדת 70 של חמי.

את המתאמנים שלי פגשתי ב- 7:00 בבוקר או ב- 19:30, על מנת של להפסיק תהליכים באמצע. (מין אחריות מקצועית שכזו…).

כל המשפחה התגייסה לעזרה. החל מבישולים וכביסות, דרך הליכה על אצבעות כשאני לומדת למבחנים, סבתא אחת שגוייסה להסעות לחוגים, פעילויות, סרטים וחברים, ובעיקר המון המון סבלנות כלפי. (ותאמינו לי זה היה נדרש).

חזרה לקורס –

כמו בכל קורס – יש את ההשתטויות האופייניות

את ההרצאה המסכמת שלי בחרתי לעשות על נושא "מודלינג". כיצד ניתן לדגום מצויינות אצל אנשים, על מנת ללמוד מהם, את אסטרטגיות ההצלחה שלהם, וע"י כך להשתפר ולהתקדם בעצמנו.

את ההרצאה בניתי לאט לאט כנדרש, כאשר כל יום ליטשתי ושיפצרתי אותה, בהתאם לתכנים הנלמדים בקורס. אחד השלבים בפיתוח ההרצאה, הוא למצוא סיפורים ומטפורות שיתמכו ברצף ההרצאה. את המשימה למצוא סיפורים קיבלנו 5 דקות לפני תום השיעור, והיינו צריכים להביאם כבר למחרת בבוקר. לא סיפור אחד, לא שניים, שלושה! שלושה סיפורים.

הגעתי הביתה ו- כלום! המח שלי ריק! כל הבדיחות התאיידו. כל המטפורות נגוזו. כל סיפורי הזן – נמוגו.

הסתגרתי בחדר שלי, פתחתי ספרים, חיפשתי באתרים, התקשרתי לחברים, חיטטתי במחברות ישנות. כלום! עד 23:30 כלום! ואז קיבלתי החלטה גורלית- ללכת לישון. מה שיקרה, יקרה. מה שיבוא – יבוא.

לקח לי עוד כשעתיים להרדם…

בבוקר הגיעה ההבנה. כל מה שאני צריכה זה להזכר בדברים שמעוררים בי השראה, שמהם אני רוצה ללמוד ואותם לדגום, ופשוט לספר את הסיפור שלהם.

ואז הכל הסתדר. כל הסיפורים הגיעו מאליהם.

קודם כל והברור ביותר, השראה מעולם הספורט. כיוון שבעבודה המסכמת שלי בקורס מאסטר NLP דגמתי וכתבתי על 3 ספורטים מופלאים, חנוך רדליך, מוטי בן עטיה ודיאנה ניאד, בחרתי הפעם באחד מהספורטאים הגדולים בימינו – מייקל פלפס.

מייקל פלפס – הספורטאי בעל מספר המדליות האולימפיות הרב ביותר

משם עברתי במעבר חד לחיבתי הידועה לשפים ויכולות שלהם, ובעיקר ליכולת שלהם לעבוד עם סכינים.

סכין השף של אורן זילברשטיין שהכין לנו את הקייטרינג למסבת יום ההולדת של חמי

36 שכבות של פלדה, מחושלות יחד בטכניקה משולבת יפנית ושוויצרית

ואם ביכולת עבודה ובאמנות עסקינן, הסיפור השלישי שהבאתי, היה של סבא יעקב, סבא רבה שלי, הרי הוא הצייר יעקב נוסבאום, שהחליף את תמונות השמן הגדולות שצייר בגרמניה עד שנת 1933, בציור מים מרגשים של הכנרת כשבחר לעלות ארצה עם משפחתו, עם עליית הנאצים לשלטון.

ברגע שהיה לי ברור מהן הדוגמאות שלי, משם כבר ההרצאה בנתה את עצמה.

אני מבטיחה לעדכן ברגע שהיא תהיה מוכנה לקהל הרחב.

אני רוצה שוב להודות לכל מי שהיה סביבי באותה תקופה לחוצה, מעשירה, מרתקת, מעייפת. וכמו שאני לומדת כל פעם מחדש, ביחד מגיעים הרבה יותר רחוק.

 הפעלה מרגשת שלימדה אותנו הילה פורטיס טוויטו, בעלת ביה"ס לאימון  Ambition