יכלתי לכתוב על המון דברים מהמרוץ האחרון בו השתתפתי.

מרוץ מים אל ים

יכלתי לספר שהרעיון למרוץ השליחים מים אל ים, נולד בראשם הקודח של מאמני הריצה שלי, נעמי ויינשטוק ורוני פלבסקי, מקבוצת NR Spirit  מייד בתום מרוץ השליחים "הר לעמק", בשנה שעברה.

הקבוצה הוציאה בשנה שעברה  4 שמיניות רצים + מלווים, למרוץ בן יומיים ו-215 ק"מ.

לי זו היתה השנה הראשונה שהשתתפתי במרוץ זה, אבל לנעמי ורוני ושאר הרצים היה כבר וותק של שנים והם חיפשו משהו אחר.

[fusion_builder_container hundred_percent="yes" overflow="visible"][fusion_builder_row][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

כבר כמה חודשים שנעמי ורוני שחררו לנו מידי פעם קצת מידע על המרוץ שהם תכננו לנו.

93 ק"מ של ריצה בנוף גלויות של צפון הארץ. מתחילים בראש הנקרה ומסיימים בכנרת. 15 מקטעים שונים, על פני יומיים, כשכל רץ בוחר את הקטעים המתאימים לו.

ביום חמישי ה- 19 למאי יצאנו לדרך. 41 איש מרוגשים, מתלהבים כמו חבורת ילדים שיוצאת לטיול שנתי.

אחווה, גשרים, תמרים ואיזוטונים

יכלתי לכתוב על מזג האוויר הנהדר שסידרו לנו. יכלתי לספר לכם שכל קטע ריצה התחיל בגשר אנושי שעשו כל הרצים שלא יצאו לדרך, על מנת לברך את היוצאים לריצה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type="1_1" background_position="left top" background_color="" border_size="" border_color="" border_style="solid" spacing="yes" background_image="" background_repeat="no-repeat" padding="" margin_top="0px" margin_bottom="0px" class="" id="" animation_type="" animation_speed="0.3" animation_direction="left" hide_on_mobile="no" center_content="no" min_height="none"]

יכלתי לספר על מעוז ודלית שהיו ברכב הליווי, הגיעו לכל נקודת החלפה לפנינו (אנחנו נסענו באוטובוס) ופתחו שולחן עם פריסה של מים, תמרים, ממרח חלווה וסילאן (של משק חביב), ודליים מלאים באיזוטונים.

יכולתי לספר על כך שלרגע אחד, לכל אורך היומיים הללו, אף אחד לא היה צריך לבקש עזרה, אפילו לא לרגע אחד. כולנו כאיש אחד, הובלנו, סחבנו, פרשנו, קיפלנו. פשוט כי זה היה לחלוטין ברור לכולם.

 יכלתי לספר גם על עמית והילה פרונט, שחוץ משהם רצים בקבוצה ומעמודי התווך שלה, הם גם בעלי תבליני "טעם וריח" שנתנו חסות למרוץ.

נופים מרגשים ובעלי חיים

יכלתי לספר לכם על הנופים המדהימים של הארץ שלנו. על ענן שנתקע על הר מירון, על זריחה צבעונית ובוערת ושקיעה מרגשת. על טבע, צמחייה, נהר ומעיינות. על בעלי חיים (פרות, ציפורים, לטאות וצב מרוץ אחד). על קשתות ועתיקות. על אנדרטאות, קברי צדיקים, נופי כנרת, יערות, עמקים, הרים וגבעות.

ריצה מלאת שיאים אישיים

יכלתי לספר על הריצה עצמה. על כך שנעמי רוני וגם ענר רצו את כל המרחק עצמו! (93 ק"מ). על שיאים אישיים של המשתתפים כגון – פעם ראשונה ריצת שטח, פעם ראשונה מרוץ שליחים, פעם ראשונה עלייה מטורפת, פעם ראשונה ירידה מטורפת, ועוד ועוד.

צילומים וצוות ליווי מרגש

יכלתי לספר על צוות הצילום המרגש שלנו שכלל את יגאל סלע, איש מעורר השראה בפני עצמו, (עליו אתם יכולים לקרוא בפוסט קודם שכתבתי) ועל יפעת בנדל, שהתרוצצה איתו צמודה למצלמה. את יפעת הכרתי בשנה שעברה, כשרצנו יחד בהר לעמק, והיא סיפרה לי באריכות על אחיה גיל שנהרג בלבנון ושקבוצת הריצה שלנו הנציחה בצורה מרגשת במרוץ קודם. (כי כאלו הם נעמי ורוני, וכזאת היא הקבוצה שהם בנו סביבם).

חוויות, צחוקים והרפתקאות ונוער בסיכון

יכלתי לספר לכם על חווית הלינה, כשהגענו בערבו של יום ה' למועצה אזורית מרום גליל ב"אור הגנוז", כשהתפרשנו, ממש כמו בטיול של ביה"ס, באולם הספורט. על הקייטרינג הדרוזי המעולה שאכלנו, ממסעדת הגפן בחורפיש. על המקלחות המשותפות, על הקריסה והעייפות אחרי יום מפרך ומרגש. על הנחירות והקולות הנוספים ששמענו באותו הלילה…

יכלתי לספר לכם על הפעילות המרגשת עם נוער בסיכון, שנערכה עוד באותו הערב (להזכירכם, אחרי 50 ק"מ ריצה), שנעמי ורוני הובילו ואנחנו השתתפנו. נוער שלמד כיצד ספורט יכול להוות השראה להצבת מטרות, הגדרת יעדים והשגת כל מה שאתה מגדיר לך בחיים.

יכלתי לספר לכם על גיל שסיפר לנערים את הסיפור המרגש ומעורר ההשראה שלו, שאחרי שנפצע אנושות בצבא, סבל מפגיעת ראש, איבד את הזכרון ועבר שיקום של יותר משנתיים בבית לוינשטיין, המשיך להאבק ולהלחם בכל אלו שאמרו לו שהוא לא יכול להתקדם יותר, והיום הוא עורך דין, מייצג חברה גדולה בבתי משפט ואב מסור לשני ילדים.

ויכולתי לספר לכם על עזרא ושאולי שסיפרו לנו ולנערים את הסיפורים שלהם, כיצד התקדמו והגיעו בחיים להישגים מופלאים, למרות נקודות פתיחה נמוכות ביותר.

כן.

יכולתי לספר לכם את כל זה ועוד.

אבל לא. אני אספר לכם על חלק אחר במרוץ המופלא הזה.

300 המטרים המרגשים ביותר בחיי

נעמי ורוני עובדים כבר מספר חודשים עם מעון נווה רם במושב רכסים. המעון משמש כהוסטל לאנשים עם מוגבלויות שונות, מנטליות ופיזיות. הם מגיעים למקום, מאמנים את דיירי המעון בפעילויות ספורט שונות ומעניקים להם מסגרת טיפולית נוספת.

במשך החודשים האחרונים הם מאמנים את החברים, כדי שיוכלו, עם ההתקדמות המדהימה שלהם,  לרוץ איתנו את 300 המטרים האחרונים של היום הראשון של המרוץ.

פגשנו את חבורת האנשים המיוחדים מנווה רם, יחד עם המטפלים שלהם. כולנו לובשים את אותן החולצות – חולצות המרוץ. האווירה היתה מחשמלת, מרגשת עד דמעות, מפעימה.

חלקנו התפרשנו לאורך המסלול, חלקנו עמדנו על קו הסיום לעודד, חלקנו רצנו / הלכנו עם האנשים המיוחדים הללו.

כל אחד כפי יכולתו. חלקם בריצה מדודה, חלקם בקולות שאגה, חלקם בשקט ובדממה.

אני אחזתי בידו של מאיר. בידו השנייה אחז חמודי, המטפל שלו. מאיר בקושי הולך. עם נכות פיזית קשה וגם מוגבלות מנטלית מורכבת.

יחד הלכנו, צעדנו, עקב בצד אגודל. צעד אחר צעד. המעודדים לאורך המסלול, אני משבחת ודומעת תוך כדי. הלב מאיים לקפוץ מבית החזה. עוד צעד ועוד אחד. הנה מגיעים לקו הסיום. חצינו את הקו לזרועותיהן המחבקות של חברי הקבוצה, חבריהם למעון, המטפלים, נעמי ורוני.

ואז, מאיר הסתובב עלי, ובעיניים נוצוצות וחיוך אמר לי "אני ספורטאי!".

אני בטוחה שלא אוכל להסביר לכם את ההתרגשות. מעולם לא רצתי 300 מטר כל כך משמעותיים עבורי ועבור אדם אחר.

הריצה לוותה בטקס הענקת מדליות לרצים, מילים חמות ואוהבות מכולם, והבטחה שעוד נשוב ונרוץ יחד.

אני מבקשת להודות לנעמי ויינשטוק ורוני פילבסקי, על האפשרות שהעניקו לי להעניק קצת בחזרה.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]