נסענו צפונה, לטבריה. יום שישי בצהריים.
באוטו הקטנטן שלי (קאיה פיקנטו העונה לשם – פיציקאטו) אני, שני הילדים הצעירים שלי והסבתא – אמא שלי.
מצב הרוח מרומם, נוסעים לסופ"ש עם אחותי והבנים שלה.
אי שם אחרי תחנת הרענון של דור אלון, מתחילות רעידות וההגה מתחיל למשוך ימינה. עוצרת בזהירות בזהירות בצד הדרך. יוצאת לבדוק וכלום – לא רואה שום דבר חריג.
נכנסת חזרה לרכב ומתחילה בנהיגה זהירה מתוך ידיעה שמשהו ממש לא בסדר, ומתכננת לרדת ביציאה הבאה.
נוסעים עוד כקילומטר אחד ואז – פאף! הרעש הברור של פיצוץ צמיג, ומשיכה חזקה של ההגה.
עוצרת בצד הדרך פעם נוספת, ואז מתחיל הסיפור האמיתי.
כמו בכל דבר, אני בוחרת לבדוק מה אני יכולה ללמוד מהחוויות שהחיים מזמנים לנו.
אז בבקשה – 7 דברים שלמדתי מפאנצ'ר בכביש 6.
- צריך הרבה מזל!
למרות שאני לא מאמינה גדולה במזל, ומאמצת לעצמי את ההגדרה של הפיסלוסוף היווני שמזל הוא הזדמנות שפוגשת מוכנות, פה המזל בהחלט האיר פנים.
בשני המקרים שנאלצתי לעצור ולרדת לשוליים, הדבר קרה בדיוק ליד מפרץ חניית חירום, כך שמרכיב הסכנה הצטמצם משמעותית.
אנחנו קוראים ושומעים השכם וערב על מצבי חירום שהסתיימו בטרגדיות, בעיקר על כביש 6, שם מהירות הנסיעה הממוצעת היא גבוהה ביותר.
2. כל מצב הוא הזדמנות להרפתקאה
אז עצרתי בצד הדרך. היה ברור לי שהצמיג (שמאלי קדמי) התפוצץ. המח נכנס ל"אוטומט", ותוך שמירה על קור רוח תוך גילוי תושיה (תושיה, אגב, היא התכונה המוערכת ביותר ע"י אמא שלי, ואני חייבת להסכים איתה – זה אכן מצרך חשוב ביותר), התחלתי לתפעל את האירוע.
הפעלתי 4 מהבהבים. הורתי לאמא שלי ולילדים לצאת מרכב (מצד ימין כמובן), לבשתי אפוד זוהר ויצאתי החוצה.
דבר ראשון, הנחתי את סבתא אסתי והילדים לעבור מעבר למעקה הבטיחות. אמא שלי, הרפתקנית בנשמתה קיבלה על עצמה את המשימה החשובה של העסקת הילדים והרחקתם מהכביש ויצאה איתם לטיול בשדות, בעוד אני מתקשרת למוקד השירות של "דרך ארץ", החברה המפעילה את כביש 6.
זה לקח 5 דקות, ואמא שלי והילדים חזור מההרפתקאה שלהם עם כ- 30 קוצי דורבן שמצאו בשיחים.
כפי שאמרתי – כל מצב הוא הזדמנות להרפתקאה וגם אם המצבים קצת לחוצים, ברגע שנתייחס אליהם כהרפתקאה – הם יהפכו מהנים, מסקרנים ומעניינים יותר.
3. חשיבותו של שירות טוב
כאמור, התקשרתי לכביש 6. ענתה לי מוקדנית נחמדה, שביקשה דבר ראשון שהילדים יעברו לצד השני של מעקה הבטיחות, ושמחה מאוד לשמוע שהם כבר נמצאים שם. תיארתה לה את מיקומי, אמרה שתשלח סייר. ניתקתי את הטלפון והתחלתי להוציא דברים מתא המטען כדי להוציא את הגלגל החליפי. לא הספקתי להוציא שני תיקים, סיפור של דקה וחצי, וכבר נעצר לידי חנן הסייר. שם שני קונוסים לאזהרה, הוציא את הגלגל הרזרבי, העלה על ג'ק ואחרי 8 דקות, כבר היינו בחזרה ברכב אחרי החלפת הגלגל.
את כל ההליך חנן עשה בשקט, בנעימות ובצניעות. הייתי ממש צריכה לשכנע אותו לקבל את התותים שנתתי לו במתנה כהוקרה. לבסוף הוא הסכים לקבל אותם, רק אחרי שהבטיח שיחלוק אותם עם החברה במשמרת.
אין לי שום בעיה לשלם את אגרת הנסיעה בכביש 6. השירות שלהם מצדיק זאת.
4. תמיד לבדוק את הרזרבי!
חנן חיכה איתי עד שהשתלבתי בבטחה בתנועה. ויאללה – קדימה, טבריה מחכה.
זה לקח עוד כקילומטר של נסיעה כדי להבין שמשהו ממש לא תקין בגלגל…
שוב עצירה בצד הדרך, שוב מפרץ חנייה מרווח (אמרתי לכם שצריך מזל), שוב אפוד זוהר, הוצאת ילדים וסבתא מהרכב.
הגלגל הרזרבי תקול. לא נראה מפונצ'ר, אלא ממש כאילו שהצמיג לא מולבש טוב על הגלגל.
שוב טלפון לכביש 6. המוקדנית הנחמדה מספרת לי שכיוון שחנן בדיוק עבר אותי, ייקח לו זמן להגיע חזרה כיוון שצריך איפשהו להסתובב כדי לחזור אלי. ציפיתי כבר להמתנה ארוכה, הפעם לקח כ-7 דקות וחנן התייצב (אמרתי לכם שירות טוב?), הוציא קומפרסור וניסה לנפח את הצמיג. לא היה שום סיכוי. פשוט לא עבד.
גלגל רזרבי זה טוב לחיים. להצטייד בחלופות זה טוב וחשוב, לתכנן תמיד אופציה ב', תוכנית חליפית במידה והראשית לא מצליחה – גם חשוב. אבל, וזה אבל גדול, תוודאו שהגלגל הרזרבי שלכם תקין.
בדקו שהתוכנית החליפית שלכם ישימה וריאלית, שהחלופות בתוקף ולא הפכו ללא רלוונטיות.
5. לבחון מהם המשאבים העומדים לרשותכם
טוב, אז מה עכשיו? חנן אומר שהוא כבר לא יכול לעזור לי ואין ברירה, צריך להזמין גרר.
בחנתי את המשאבים שעמדו לרשותי. דבר ראשון – צריך לחלץ את סבתא אסתי והילדים. הרי הם לא יכולים להצטרף לנסיעה בגרר. בדקתי עם אחותי מה מיקומה, וכיוון שכבר היתה בעצמה על כביש 6, היא תעצור לידנו ותאסוף אותם.
בנתיים, צריך להזמין גרר ולבדוק לאן מפנים את הרכב.
שוב בדקתי מה המשאבים העומדים לטובתי – לא טלפון נייד אחד, אלא שניים. שלי ושל אמא שלי. באחד חייגתי, בשני התחלתי לחפש פנצ'ריות באזור פרדיס. (להזכירכם – יום שישי והשעה כבר 14:00).
גם כשנראה לכם שאין לכם שוב אמצעים ומשאבים שניתן להעזר בהם – תמיד תבדקו שוב. אני מבטיחה לכם שתמצאו כלים, עזרים ואנשים טובים באמצע הדרך שיוכלו לעזור.
במקרה שלי – המוקדנית ב"שגריר" שהיתה סבלנית עד אין קץ, בזמן שבטלפון השני דיברתי עם האופציות השונות לפנצ'ריות.
בשיחת הטלפון לפנצ'רייה שלישית (אני חוסכת לכם את תיאור שתי השיחות הראשונות, כי אני בדעה שיש להתרכז רק בחיובי…), דיברתי עם נביל מ"צמיגי פרדיס" שהבטיח לי שהוא מחכה לי עד 16:30.
אחותי אספה את הילדים ואני המתנתי לגרר.
6. אין כמו מקצוען אמיתי
לאחר כשעה ורבע הגיע הגרר של "שגריר". אני מאוד אוהבת לראות מקצוענים בפעולה. לי תמיד זה נראה כמו קסם מסובך ביותר להעלות רכב על גרר. לנהג זה לקח 5.5 דקות. מדדתי.
בדרך לנביל בפרדיס השיחה היתה נעימה, קולחת ואפילו מצחיקה. נפרדתי לשלום מנהג הגרר, איחלנו שבת שלום והוא המשיך בדרכו.
נביל בפאנצ'ריה, הדבר הראשון שעשה זה להציע כוס קפה.
אח"כ הוא הביא את השכן עם הרכב שלו, כדי לחבר כבלים למצבר שהצלחתי לרוקן, כיוון שבלהט ההרפתקאה השארתי את האורות דולקים.
ואז – כבמעשה כשפים, הוא העלה את הרכב על ג'ק, פירק, תיקן, החליף. והכל בשקט, תוך מקצועיות ברורה ומדוייקת.
אמר שהוא ממליץ להחליף את שני הגלגלים הקדמיים, כיון שאחד פוצץ והשני שחוק.
כששאלתי אם להחליף את האחוריים גם כן, אמר שעוד אין צורך. על הדרך הוא גם תיקן וניפח את הגלגל הרזרבי, ולא גבה על כך תשלום.
הסתכלתי על נביל בעבודתו והאמת היא שקצת קינאתי.
בעבודה שלי, אני מדברת, מרצה, כותבת, מפרסמת, עוד קצת כותבת ומדברת, מקשיבה. לא עובדת עם הידיים. (הקלדה נמרצת על המחשב לא נחשבת בעיני כמלאכת כפיים). הסתכלתי על הידיים של נביל בזמן שעבד. התחושה הזו שאתה עושה משהו, יוצר, מתקן, מחליף. שניתן ממש לראות את התוצאות של העבודה שלך. הידיים של נביל היו שחורות. ידיים של איש עבודה. בו במקום הבטחתי לעצמי להתחיל ו"ללכלך" גם את הידיים שלי בעתיד. בין אם בעבודה בגינה, או במשהו אחר.
ואז הסתכלתי על הידיים שלי…
שילמתי לנביל שאמר לי "כשאת חוזרת לכפר סבא, תעשי כיוון פרונט. אח"כ תבדקי את המחיר שנתתי לך, ואז תחזרי אלינו להחליף את שני הגלגלים האחוריים". הוא צדק. באמת מחיר מצויין. אני עוד אחזור אליו.
יצאתי חזרה לכיוון טבריה, בידיעה שמחכה לי שולחן במסעדה ושאמא שלי, אחותי והילדים ממתינים לי. לאחר כחצי שעה התקשרו ממוקד השירות של כביש 6, על מנת לוודא שהסתדרתי, שאני לא זקוקה לעזרה נוספת ולאחל לי שבת שלום.
שירות טוב ואדיב, כבר אמרתי?
7. שתמיד יהיה איתכם ספר בתיק!
כפי שכתבתי לעיל, המתנתי לגרר מעל לשעה. מה עושים בזמן הזה?
זו העצה הכי חשובה לי אליכם – שתמיד תמיד יהיה לכם ספר בתיק.
מעולה לזמן המתנה לגרר, לתור בקופת חולים, בדואר, הגעה מוקדמת לאיסוף הילדים מהחוג, קלאסי לנסיעה ברכבת…
שתמיד תמיד יהיה איתכם ספר. זו גם דוגמא אישית מצויינת לילדים.
במקרה של אותו יום שישי היה לי בתיק את "רעידת האדמה של הוגו", שכתב איתמר לוי.
ספר מרתק, סוחף, מטריד. שקעתי בקריאה וכמעט הצטערתי שהגרר כבר הגיע…
אז אלו הדברים שלמדתי אני מפנצ'ר בכביש 6.
אשמח מאוד לשמוע על התובנות שלכם מההרפתקאות שפגשתם בדרך.
אכן, כל מילה בסלע.
התנהגת למופת! לא יכולתי לבחור בנהג/ת טובים, בכל ההתנהלות במהלך הארוע שתארת – ממך.
אוהבת,
אמא
צריך "נהג משנה" טוב כדי להיות נהגת טובה.
עוד מזל – שזה לא קרה בלילה.
ולדעתי הכל הסתדר לך לא רק כי פעלת בתושיה אלא גם בנחמדות ובאדיבות. יחס גורר יחס.
דבי,
היו שם עוד נקודות מזל…
שלא ירד גשם, שלא היה חמסין.
שלא נגמרה הסוללה.
וכן, אני לחלוטין מסכימה איתך בנושא של היחס שגורר יחס.
חג שמח 🙂
הדס יקרה, פוסט מפתיע! נהניתי לקרוא את ההרפתקאות, כתיבך הקולחת גרמה לי לחייך וגם להרהר בדברים בו בזמן. תודה רבה 🙂
תודה מיכל,
שמחה שגרמתי לחייך 🙂
חג שמח!
WOW
זו היתה חתיכת חוויה !
שיעור לחיים !
הכתיבה שלך מרתקת ועוד יותר דרך החשיבה
יש (בהחלט !) מה ללמוד
תודה יקירתי.
גם אני אני לומדת ממך המון, כל הזמן!.
חג שמח!
אני לא הראשונה ולא האחרונה שתאמר לך, "גדולה מהחיים" ומאצילה על סביבתה הרבה חכמה ורוגע. פוסט מדהים- גאוה לאמא אסתי:-)
תודרה רבה, רחל.
חג שמח ומזל טוב להולדת אגם 🙂
תובנה מס׳ 8:
שהדס תהיה אתכם באוטו!
הדרך תהיה נעימה ומהנה הרבה יותר עם הדס. אז קחו הדס וצאו לטייל!
ניתן להשיג במגוון חנויות ברחבי הארץ.
חמודה שאת 🙂
פוסט משובח ..נהנתי מכל רגע של קריאה…
איפשרת לעצמך לבחור לראות את הטוב ..
יש לי מורות טובות… 🙂
יופי של פוסט. שימושי לחיים. הולכת לחפש את הספר של איתמר!
פוסט נהדר וקולח. אני ממש אוהבת את הגישה שלך ואיך את הופכת בעיה להרפתקאה.
תודה יקירתי,
אנחנו כבר יודעות שדרך המחשבה שלנו משנה את המציאות.
ואוו הדס – ממש סיפור מתח… פתאום שמתי לב איך הגוף שלי מכווץ ומחכה לסוף הטוב…
אין ספק, שאת עזרת לזה שהיה סוף כזה. אוהבת את הגישה וגם כשחלקה היא בדיעבד זה בהחלט עוזר לשמור את החוויה בתור הרפתקאה ולא משהו מאיים. ואכן… גם מזל צריך. תודה נהניתי מאד
תודה ליאורה,
את מכירה היטב דרכים, שבילים, מסעות. אני מאמינה גדולה באחריות שלנו להפוך את המסע המרתק למשהו חיובי 🙂
חג שמח.
אלופה, איזה קור רוח, איזו התמודדות מעשית ואנרגיות חיוביות, ככה צריך לחיות! תודה על השיתוף
תודה אביטל 🙂
כפי שכתבתי – תושייה
מעניין ומעורר השראה לקרוא
תודה שלי, 🙂
שמחתי להכיר פנים מול פנים.
היי הדס אני צמיגאי 17 שנים עברתי השתלמויות רבות מאוד היום נתקלתי בחוויה שלך דרך גוגל… שאפו… את ממש העברת כאן תוכנית יצאת צדיק וכתבת שבחיובי עסקינן… העברתי את הכתבה ל כ 70 פנצ'ריות… שאומרים יצאת צדיק אמורים להתעסק בחיובי בצדיק ולא במי יצא שלילי ואת כתבת את זה למהדרין…
תודה תומר,
התגובה שלך מרגשת 🙂
איך שאת כותבת… תענוג לקרוא, מתגעגעת