לאחרונה קראתי המון פוסטים של בלוגריות שאני אוהבת ומעריכה שכתבו "דברים שלא ידעתם עלי". התחלתי לחשוב על זה וגיליתי שאני בעצם חושפת לא מעט מחיי האישיים והפרטיים. אז פישפשתי קצת בזכרוני, באלבומי תמונות ישנים וחדשים והרי לפניכם 5 דברים ש(אולי) לא ידעתם עלי. שיער קצר ותספורת "מיריי מתייה" אמא שלי תמיד דאגה שיהיה לי שיער
כן, אני יודעת, אני רגישה. אני בוכה בסרטים מצויירים. אני בוכה גם בפרסומות של סלקום (בעיקר בזאת של הגננת). אבל לאחרונה גיליתי סוג חדש של בכי. אני מוצאת שבסוג מסויים של שירים אני בוכה בכל פעם מחדש. סקרנים לדעת? אז ככה - אני מסתכנת שבפוסט הזה שתברחו לי ליוטיוב. יחד עם זאת, אני סומכת עליכם
11 דברים שלמדתי מניתוח תוספתן... תמיד אני אומרת - תכננו את היום שלכם. נהלו את עצמכם, כך שכל המשימות יבוצעו - שתוכלו לעשות את הדברים שאתם באמת רוצים ושחשובים לכם. אז מה קורה ומה עושים כשהחיים זורקים עליכם דברים לא צפויים? אז הנה לפניכם כמה תובנות מאירוע שהחיים "זרקו" עלינו. אנחנו אף פעם לא יודעים
איך פתאום מצאתי את עצמי משתתפת בתחרות שהחלטתי שלא אתחרה בה? סיפור שהיה - כך היה. שנתיים רצוף השתתפתי בתחרות טריאתלון הנשים ע"ש תמר דבוסקין ז"ל. תמר היתה ספורטאית שנהרגה בתאונת דרכים בזמן אימוניה לטריאתלון ומאז מותה, הוריה דני ובמיוחד סוזי דבוסקין, הם הכח המניע מאחורי התחרות. השנה החלטתי שלא אשתתף, ופתאום, בכלל בלי שהתכוונתי,
אוף, אם רק היה לי מי שישמור עלי? אם רק היה לי דד-ליין לכל משימה, אז בטוח הייתי עושה אותה. אם אין לי תאריך יעד, הדברים פשוט לא קורים ואני מתפזרת. מוכר? כמה פעמים שמעתי את המשפטים האלה? כמה פעמים אמרתי אותם לעצמי בלב ובקול רם? והאמת היא שזה נכון. המח האנושי בנוי ככה שאנחנו
תשמעו סיפור. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל אני מאמנת גם "מרחוק", בסקייפ. זה התחיל עם מתאמנת מלונדון, המשיך לעוד כמה מקומות בעולם ואפילו "מרחוק" בארץ. (אשקלון נחשב רחוק?) אני יושבת מול המחשב, עם אזניות ומיקרופון ומדברת למצלמה. ככה זה נראה - אז הסיפור הוא, שלפני זמן מה האזניות הרגילות שלי שבקו והפסיקו לפעול.
מחודש פברואר 2015 אני מדברת כל הזמן על "מרחב העבודה". מי שהיה אצלי בבית במרחב כבר מכיר, יודע ומבין את התועלות. מי שטרם - זוהי ההזדמנות. כשיצאתי לעצמאות בשנת 2011, סיפרו לי הרבה דברים. אמרו שזה כיף לעבוד מהבית. שלא צריך לחפש חנייה, שאפשר לאכול צהריים עם הילדים, שאפשר לעבוד בפיג'מה. אבל אף אחד לא הכין אותי למושג
בחודש נובמבר מצאתי את עצמי מבלה 55 שעות בדבלין. נסיעת סופ"ש לא מתוכננת, אבל מבורכת. לפני שאני נוסעת למקום חדש, אני אוהבת לקרוא על המקום, על ההיסטוריה, התרבות, האוכל והאנשים. 2 דברים שבו ועלו בכל מקור אותו קראתי, ההיסטוריה העגומה של אירלנד וכמה שהאנשים בה נחמדים. תהיתי אם שני הדברים הללו הולכים ביחד, ובאיזו רמה.
כבר מזמן גיליתי שהרעיונות הכי יצירתיים והפוסטים הכי טובים לבלוג מגיעים אלי בדיוק בזמן שאני לא יכולה לכתוב. זה תופס אותי לפעמים במקלחת, לפעמים כשאני נוהגת והכי הרבה - בריצה. אני רצה לי להנאתי, מסתכלת על הנוף, על המדרכה, על האנשים, ופתאום עולה לי איזה רעיון. איזו הברקה של "ראבאק - איך לא חשבתי על
הנה הגיע סוף השנה ושנה חדשה בפתח. בשנים האחרונות נהגתי לשלוח ברכת שנה טובה מעוצבת כזו, מושקעת. השנה, אחד היעדים שהצבתי לעצמי, היה ללמוד לערוך סרטים. אז הנה, שנייה לפני שהשנה הזו נגמרת, קבלו את הסרטון הראשון שלי: לחצו כאן - "שנה טובה - הסרט" כרטיסי הברכה של קרנינה - מעדניה של יצירה
