ריצה

Home/ריצה

את הולכת לעשות מה?!?

נו? אז מה היעד הבא שלך? זו השאלה שרבים וטובים שואלים אותי, עכשיו כשהשלמתי את היעד הקודם שלי – ריצת מרתון. אנשים כבר מכירים אותי, אני אוהבת לעבוד עם מטרות ויעדים. מציבה אותם, מגדירה אבני דרך להתקדמות, קובעת לוחות זמנים ומתחילה לצעוד בכיון. זו עובדה ידועה שהצבת מטרות ויעדים מושכת אותנו קדימה. זה יכול להיות

נו, אז איך היה המרתון?

נו? אז איך היה המרתון? זו השאלה שכולם שואלים אותי לאחרונה. האמת היא שקשה לי לענות. לא בגלל שאני לא יודעת איך עברה עלי הריצה, אלא בגלל שהריצה עצמה, היא רק האקט המסכם של כל מה שעבר עלי בעשרת החודשים האחרונים. קצת רקע - זהו המרתון השני שאני רצה. את הקודם רצתי לפני 3 שנים,

מה קרה לי באילת?

זו השנה השנייה שאני משתתפת במרתון המדברי באילת. השנה קרה לי משהו מוזר. בשנה שעברה רצתי 10 ק"מ. השנה, כחלק מההכנות שלי לריצת המרתון המלאה, החלטתי להשתתף במקצה חצי המרתון. קבוצת הריצה שלי,  NRSPIRIT כבר הפכה את המרוץ הזה למסורת וסוג של מחנה אימונים. יורדים לאילת ביום חמישי בבוקר, אימון קל אחה"צ להכיר קצת את

3 מושגים שהפתיעו אותי

בשיעור היוגה האחרון, דינה, המורה שלי ב"מיוגה" בכפר סבא, פתחה את השיעור בשיתוף של 3 מושגים שהם בבסיס עולם היוגה. האמת הופתעתי. הופתעתי מ-3 המושגים שהיא דיברה עליהם. חשבתי שהמושגים ידברו על גמישות, איזון, חיבור גוף-נפש. כל הדברים שיוגה מהווה עבורי, מלבד התרגול הספורטיבי. שלושת המושגים שדינה פירטה הם מושגים שמלווים את חיי ואת עבודתי

מה טריאתלון עכשיו? חשבתי שהשנה לא.

איך פתאום מצאתי את עצמי משתתפת בתחרות שהחלטתי שלא אתחרה בה? סיפור שהיה - כך היה. שנתיים רצוף השתתפתי בתחרות טריאתלון הנשים ע"ש תמר דבוסקין ז"ל. תמר היתה ספורטאית שנהרגה בתאונת דרכים בזמן אימוניה לטריאתלון ומאז מותה, הוריה דני ובמיוחד סוזי דבוסקין, הם הכח המניע מאחורי התחרות. השנה החלטתי שלא אשתתף, ופתאום, בכלל בלי שהתכוונתי,

יצאתי לרוץ – תכף אכתוב.

כבר מזמן גיליתי שהרעיונות הכי יצירתיים והפוסטים הכי טובים לבלוג מגיעים אלי בדיוק בזמן שאני לא יכולה לכתוב. זה תופס אותי לפעמים במקלחת, לפעמים כשאני נוהגת והכי הרבה - בריצה. אני רצה לי להנאתי, מסתכלת על הנוף, על המדרכה, על האנשים, ופתאום עולה לי איזה רעיון. איזו הברקה של "ראבאק - איך לא חשבתי על

300 המטרים המרגשים בחיי

יכלתי לכתוב על המון דברים מהמרוץ האחרון בו השתתפתי. מרוץ מים אל ים יכלתי לספר שהרעיון למרוץ השליחים מים אל ים, נולד בראשם הקודח של מאמני הריצה שלי, נעמי ויינשטוק ורוני פלבסקי, מקבוצת NR Spirit  מייד בתום מרוץ השליחים "הר לעמק", בשנה שעברה. הקבוצה הוציאה בשנה שעברה  4 שמיניות רצים + מלווים, למרוץ בן יומיים

אני פצועה. רגע, שנייה, זה לא מדוייק.

אני פצועה. כבר כמה חודשים שאני סוחבת איזה כאב בלתי מוסבר בצד ימין של הבטן התחתונה ובחלק הפנימי של הירך. זאת אומרת, הכאב היה בלתי מוסבר עד שהלכתי ובדקתי ברצינות. (על היתרונות של רפואה פרטית לעומת קופת חולים ועל הרצינות של רופאי ספורט מול חוסר העניין של רופאים אחרים אני יכולה לכתוב בלוג שלם, אבל

לאן את רצה? מי רודף אחרייך?

שנת המרתון שלי פברואר 2015, אור לבוקר יום שישי. האמת, עוד לא אור, השמש עוד לא עלתה. השעה מאוד מוקדמת, אבל יש אנרגיה מטורפת באוויר ואני ערה כבר שעתיים. ההתרגשות הזו, כשאתה עומד בפני הרגע הזה שלפני הגשמת החלום שלך. הרומן שלי עם הריצה החל לפני כמה שנים. אם אתם רוצים לדעת איך פדלאה כמוני, עם משקל

איך התחלתי לרוץ, ולמה?

אז איך התחלת לרוץ? שאלה שאני שומעת לעיתים קרובות ולמען האמת, זו שאלה רלוונטית מאוד לתחום האימון האישי. הזמן – תחילת שנת 2008. המקום – קליפורניה, מאגר המים של עיירה קטנה ומנומנמת בשם לאפייט. הנפשות הפועלות – אני וחברה טובה. שתינו דוחפות עגלות עם תינוקות בני כמה חודשים. סביב מאגר המים, שמורת טבע בפני עצמה,