הדס וילף

Home/Tag: הדס וילף

מורה לחיים, או מי הוא "מיסטר מרטין" שלך?

הקלטה של הפוסט - לחיצה למעלה ^   היו כמה וכמה רגעים מרגשים בכנס ה- NLP הבינלאומי במאי 2019 בלונדון. אחד מהם זכור לי במיוחד. הסיפור של סוני מאלו. Sunni Mallo. סוני הגיעה לכנס וסיפרה שכילדה, החלום שלה היה לרכוב על אפניים. לכאורה חלום פשוט, רק שסוני גרה בניגריה, ובניגריה ילדות לא רוכבות

הגיגים לאחר ניתוח כתף

אני כותבת את הפוסט הזה בדיוק 6 שבועות לאחר ניתוח הכתף שעברתי. למרות שהדרך להחלמה עוד ארוכה, זו תקופה מספיק ארוכה להסתכלות לאחור, לכתיבת הגיגים ולתובנות. קצת רקע לניתוח הניתוח עצמו נערך על מנת לתקן קרע בגיד הסופרא-ספינטוס. זהו הגיד שמגיע מהשכם ומתחבר לעצם בקידמת הכתף. ראו תמונה מצורפת. התמונה לקוחה מגוגל  

המסע לקראת המסע. ההכנות לקילימנג'רו

המסע לקראת המסע - פוסט ההכנות לקילימנג'רו ב- 11.1.18 נאמרה ההחלטה בקול רם לראשונה. היה זה במחנה אימוני ריצה בצפון, כשבערב שאלו המאמנים שלנו, "מה מטרה הבאה שלכם?". היד שלי התרוממה באוויר ואמרתי "עד גיל 50 אני רוצה לטפס את הקילימנג'רו". זה קרה הרבה יותר מהר. תקציר הפרקים הקודמים כתבתי בהרחבה על הסיבות שהניעו אותי

כל מה שאני עושה בשלושה משפטים.

פעם, כששאלו אותי "מה את עושה? מה זה בדיוק אימון?" היתי פוצחת בנאום ארוך שמסביר תהליכים, תיאוריות, שיטות עבודה ועוד. לאחרונה נתקלתי בציטוט של ויקטור פרנקל, שמסביר את כל עבודת האימון בכלל וה- NLP  בפרט, בשלושה משפטים. ויקטור פרנקל, הפסיכיאטר הנודע, אבי הלוגותרפיה, שכתב את אחד הספרים החשובים ביותר שאני מכירה "האדם מחפש משמעות", תמצת

את הולכת לעשות מה?!?

נו? אז מה היעד הבא שלך? זו השאלה שרבים וטובים שואלים אותי, עכשיו כשהשלמתי את היעד הקודם שלי – ריצת מרתון. אנשים כבר מכירים אותי, אני אוהבת לעבוד עם מטרות ויעדים. מציבה אותם, מגדירה אבני דרך להתקדמות, קובעת לוחות זמנים ומתחילה לצעוד בכיון. זו עובדה ידועה שהצבת מטרות ויעדים מושכת אותנו קדימה. זה יכול להיות

נו, אז איך היה המרתון?

נו? אז איך היה המרתון? זו השאלה שכולם שואלים אותי לאחרונה. האמת היא שקשה לי לענות. לא בגלל שאני לא יודעת איך עברה עלי הריצה, אלא בגלל שהריצה עצמה, היא רק האקט המסכם של כל מה שעבר עלי בעשרת החודשים האחרונים. קצת רקע - זהו המרתון השני שאני רצה. את הקודם רצתי לפני 3 שנים,

מה קרה לי באילת?

זו השנה השנייה שאני משתתפת במרתון המדברי באילת. השנה קרה לי משהו מוזר. בשנה שעברה רצתי 10 ק"מ. השנה, כחלק מההכנות שלי לריצת המרתון המלאה, החלטתי להשתתף במקצה חצי המרתון. קבוצת הריצה שלי,  NRSPIRIT כבר הפכה את המרוץ הזה למסורת וסוג של מחנה אימונים. יורדים לאילת ביום חמישי בבוקר, אימון קל אחה"צ להכיר קצת את

7 דברים שלמדתי מפנצ'ר בכביש 6

נסענו צפונה, לטבריה. יום שישי בצהריים. באוטו הקטנטן שלי (קאיה פיקנטו העונה לשם – פיציקאטו) אני, שני הילדים הצעירים שלי והסבתא – אמא שלי. מצב הרוח מרומם, נוסעים לסופ"ש עם אחותי והבנים שלה. אי שם אחרי תחנת הרענון של דור אלון, מתחילות רעידות וההגה מתחיל למשוך ימינה. עוצרת בזהירות בזהירות בצד הדרך. יוצאת לבדוק וכלום